חורטת על דפים,
נמתחת על ימים,
נשכבת על צללים,
כי כשהכל נמוך,
אז בורחים
כשהכל רפוי
אז טובעים,
ויש כאלה שלא חוזרים,
עד הסוף הם נשארים.
במיוחד כשאני חושבת
הכל יותר קשה,
וכשלבד,אני נזכרת מדמינת,
כאילו הכל מושלם
והאושר,בי ולא אי שם
ובא מבול ששוטף את הכל,
ומשאיר אותך כך רטוב
ומחזיר אותך לעצמך,
בלי טיפת אבק.
ואולי כך הכי טוב,
אולי כך הכי קרוב,
לעצמך.
תגובהתגובות