לקרוא דן פגיס, זה כמו לעטוף עצמך באדרת מטאפורות, ולהדס באטיות אל קרון הרכבת האחרון, בדרכה אל חלון מציאויות שונה משלך. שם קיבלת עול ניצול מתופת. לסהר האיתן באהבה
באצבעותייך הענוגות, עלמתי, השכלת לחבר את מחוזות העבר. שקועה בינתיים, מדמיינת עצמך שם. ואילו עוברי הדרכים המחפשים עצמם לדעת, היו מלהגים אחרייך, מתכרבלים בכוכב אחר. ואיך את אינך יודעת, שהיו מרננים בכבודך.
תגובהתגובות