יצירות של סתרי המדרגה | יצירות ש-סתרי המדרגה אהבה

בעזה"י
"והנה ההארה הנמשכת ביום הקדוש הזה [=פורים] היא ממש מצד קדושת הגוף הישראלי. כי קיימו וקבלו בו את התורה ברצון [...]" (הרב זצ"ל, עולת ראיה עמ' תמ')
I.
צְרִיבוֹת שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ
נְפָשׁוֹת מְאֻחָדוֹת בְּשָׁרְשָׁא דְּכָל עָלְמִין
לַחְצֹב בָּהֶן תְּהוֹמוֹת
(מַיִם אֵין בָּהֶם, אֲבָל --).

II.
כַּמָּה הָיִינוּ מִתְחַנְּנִים לְהִשָּׁכַח.
בְּכָל

עיפרון על נייר

כָּךְ זֶה מַתְחִיל
מַיִם לוֹאֲטִים בַּקּוּמְקוּם.
כְּ מִ י הָ ה
זֶה מַמְשִׁיךְ בְּכוֹס קָפֶה רוֹתַחַת
הָמוֹן נֵס
וְחָלַב לְהַקְהוֹת.
גּוּשִׁים מִתְעַרְבְּבִים לְךָ בַּכַּפִּית הוֹפְכִים
אֵדִים.
אַחַר כָּךְ, קֵרוּר
אַתָּה בּוֹחֵשׁ וּבוֹחֵשׁ (רַק לֹא לַעֲזֹב).
בַּסּוֹף
אֱלֹהִים נוֹזֵל לְךָ בֵּין הָאֶצְבָּעוֹת,
שְׁלוּלִיוֹת עֲכוּרוֹת נִשְׁטָפוֹת
בַּכִּיּוֹר.

הַמָּוֶת הוּא בֵּן בַּיִת בִּי,
אֲנִי מַרְגִּישָׁה אוֹתוֹ יוֹשֵׁב עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן,
דּוֹפֵק בַּדֶּלֶת שֶׁלִּי כֹּל בֹּקֶר,
בּוֹדֵק, בּוֹחֵן
כְּשֶׁהוּא כָּאן אֲנִי לֹא נוֹשֶׁמֶת.
יֵשׁ כָּאן דַּפִּים עַל דַּפִּים שֶׁל קֹדֶשׁ, שֶׁל
סֻלָּם אֱ-לֹהִים
אַךְ כְּבָר זְמָן רַב שֶׁהַמָּוֶת בַּחֲדָרַי
וַאֲנִי כְּלָל אֵינִי נוֹגַעַת,
כֹּה רְחוֹקָה.
(מִכֹּל הַבְּקָרִים

עַל בְּגָדַי הַלְּבָנִים הַשָּׁנָה
לֹא זָלְגָה טִפַּת יַיִן אַחַת.
צָפִיתִי מִשְׁתָּאֶה עַל פִּי
הָרוֹקֵם סִפּוּרִים מִמַּצּוֹת וּמְרוֹרִים,
הַמּוֹנֶה אֶת טִפּוֹת הַדָּם מִן הַגָּבִיעַ
בְּסֵדֶר מוֹפְתִי אֶל כּוֹס יְשׁוּעוֹת.
כָּל יָמַי הָיִיתִי מִצְטַעֵר
עַל פָּסוּק "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ"
בְּעוֹדִי מְלַקֵּט פֵּרוּרִים נְפוּלִים
מֵעַל מִכְנָסַי הָרְאוּיִים לְסִנָּר.
בִּבְגָדִים

כְּצִפֳּרִים -
(שֶׁמָּה הַגּוּף הַזֶּה בְּלִי מִפְרָשִׂים?)
אֲנַחְנוּ נִתְלַכֵּד עִם הַקַּרְקַע
כְּנֶשֶׁר נִצּוֹד.
בְּמֶרְחַק מָה מֵאִתָּנוּ
שַׁעֲווֹת מֻתָּכוֹת שׁוֹאֲלוֹת:
אֵיפֹה כָּאן הַמֶּתֶג
לְהַדְלִיק אֶת הָאוֹר?

שפיצר 0.5

שפיצר 0.5

בין ריצות לעבודה, הכנת מערכים וטיפול בתינוק. אני רואה את הציור כמו מטרה- וכל ציור שאני גומרת, אני מרגישה שכבשתי את האוורסט. אקריליק על קנבס

שתסע לה הרכבת הזאת,
שנשחרר אותה לדרכה,
שנניח לה להאסף אל אחיותיה,
ריקנית או מלאה,
מפוייחת או מבריקה,
אפלה או מזהירה.
תהא מי שתהא,
שתסע,
ישקשקו פעמיה
נקישות אחרונות
ויגנחו ציריה
חריקות לאות
ואנו-
נשכח אותה לנפשה,
הן
תמו פעימותיה,
נדמו ציריה,
ושקטו צלצוליה.
ואת הרכבת הבאה,
ברשם צלצולים ונקישות קצובות,
נקבל אותה,
תהא אשר

עיפרון על סקצ'בוק

עפרונות צבעוניים על בסיס מים, על רקע העלים עברתי עם מטלית לחה בטפיחות קטנות כדי שהמראה יהיה חלק יותר. הדמויות מהדמיון והעלים העתקתי מתוך ציור של עלי שלכת.

בעקבות דה וינצ׳י. עיפרון כחול על נייר

כקילשון ביד העודר
המעיף רגבי אדמה
השובר את הגדר
כהגה ביד המלח
המסתובב לכל צד
הנעזב לבד
ככדור ביד השוער
הנזרק אל היריב
המתקבל אצל האחר
כמפתח ביד השומר
הנפתח ללא כוונה
הננטש בגינה
כבן ביד אביו
משוטט בדמו
יחד עם יולדתו

השיר נכתב לאחר הרצח במושבה מגדל- היכן שאני גרה.
לזכרם של דור, בנימין ויוסף סלע ונחמן עתיה.

עיפרון hb 2 ו-6 על נייר עבה

עפרונות על נייר עבה בגודל A4. ציור מהתבוננות בתמונה.

בואו נתלונן!
עוד סנטימטר לחנוק פריצוּת
גרביים עד הברכיים וחצאית עד כף הרגל
חולצה עד כף היד.
שלא יברח היופי.
אני בפנימיה של בנות.
פנימיה זה אומר שאין פנים.
לחייך. להתלבש יפה ומכובד להתנהג בנימוס.
כמה גדול ההפרש בין אותו אחד בעבודה
למתי שהוא חוזר מהעבודה, שם את בגדיו המגוהצים בצד ומחליף לפיג'מה עם כוס שוקו חם.
הוא נראה הכי עלוב בעולם. וההפרש בין הזמן

וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם:
לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר, וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט.

* הפחד מגיע בלילות, כשכל המחסומים נופלים, כשכל המסכות נושרות, ואז רואים את הפנים. הפחד מגיע בלילות, בא אל ליבי בחשאי, מזדחל, עוטף כשמיכה, מוחק שאריות של ביטחון ועוז. הפחד חודר ללבבות, בשצף כתמי בוץ ודם, מותיר אותי לבד, מול עצמי, מול מי שפחדתי להיות.

לפעמים אני אוהב
סתם בשביל הכיף
לצייר באוויר נמלה עם קרניים.
סתם בשביל הכיף

לפעמים אני אוהב
לצחצח שעה את השיניים.

שהכל יהיה מבריק

לפעמים אני אוהב
סתם בשביל הכיף
לאלף פרעוש לקפוץ,

סתם בשביל הכיף!
לתקוע בבלון יפהפה קוץ

להרכיב אוזניות לא מחוברות
למלא בקשקושים את כל המחברות
להזיז את היד משמאל לימין
לנשום עמוק כדי באמת