יצירות של שמעון_ | יצירות ש-שמעון_ אהב

באישונייך ירושלים
משתקפים כל מיני שתיקותיי.
לילותיי
נדודיי הטרופים ולחישות
צעדיי.

ובעת התרחבותם
יופייך הלבן על גבי שחוריהם ינצנץ
ואבקע,
אז מנחתי לך אגיש בדרך
מנוחה.

ובלובן עינייך לטוהר
אדרוש,
דמי בכפי לך אשא
עת אחבוש.
ופצעיי יעטרוני אלייך, כלה

כך אראה בענייך, בעינייך
תפילה

משנכנס

ובעת כנוס ערב, לִכְשֶ
תתכנס חבורה לסדר
אז מלמעלה, אוחזת
אש דביקות, יוקדת.

ובבא ירח דבש
שמחה גדולה תתפעם
אור חדש ונעים
עולם טמון יעורר

ובעת כנוס,
במשגב צהלות,
בחלוף שעות דמדומים
יזלו לארץ, דמים.

בחודש תמים
באֶדֶר יוקדה
שמונה שלהבות
יעירו אהבה.

יֵשׁ חַיִּים
בְּעִרְבּוּב מִתְעַרְפֵּל וְהוֹלֵךְ
מִתְעַרְבֵּל, בּוֹלֵעַ שְׁבָרִים
שֶׁל אֱמֶת.

יֵשׁ עִרְבּוּב
בְּחַיִּים מִתְמַשְּׁכִים וְהוֹלְכִים
עַד נָכוֹן הַיּוֹם, עַד יָנוּסוּ
צִלְלֵי שֶׁקֶר.

יֵשׁ גְּאֻלָּה
בַּגָלוּת זוֹרַחַת קִמְעָה
טִפִּין טִפִּין תְּטַפְטֵף
וְתַחְצֹב.

וְיֵשׁ גָּלוּת
בִּזְרִיחַת גְּאֻלָּה מִתְבַּהֶרֶת
מַחְשֶׁכֶת,

"הַתִּשְׁמַע?"
צְעָקָה שֶׁפָּרְצָה וְנַדְמָה
כְּרַגָע, חוֹלֵף לוֹ הַזְּמַן הַהֹוֶה
הַהוֹלֵךְ, אֶל מָקוֹם בּוֹ זְרִימַת הַמַּיִם
הוֹמָה, אֶל מָקוֹר בּוֹ נִגְלֵית חַיּוּת
נְשָׁמָה, שֶׁתִּגְלֶה תֵגַלֶה תִּתְגַּלֶּה
לְעַצְמָה, תִּלְחַשׁ בְּקּוֹל תִּתְרַכֵּז
בִּדְּמָמָה, הַשּׁוֹפָר הַהוֹלֵךְ וְחָזֵּק
יִשָּׁמַע, יִקְרָא לְכָל הַכֹּסְפִים
נֶחָמָה. יִקְרַע עוֹלָמוֹת מֻקָּפִים
בְּחוֹמָה,

הוֹ רָחֵל
אֵם אִמָהוֹת
סוֹכְכִי, עִטְפִי
בְּיָדַיִם נוֹגְעוֹת
בּוֹאִי רְאִי
שָׁבוּ בָּנַיִךְ
אֵלַיִךְ בָּאִים
נָסִים עָדַיִךְ
בּוֹאִי רְאִי
הִנֵּה בֵּן כְּלָבִיא
קָם, מִתְנַעֵר
מֵאֲרֶשֶׁת נְהִי
בּוֹאִי עִזְבִי
בִּכְיֶךְ, דִּמְעוֹתַיִךְ
זִיק שֶׁל תִּקְוָה
יָנֵץ בְּעֵינַיִךְ

כֹּל שִׁיר הוּא תְּחוּשָׁה מְאֻשֶּׁרֶת מִדַּי
תְּחוּשָׁה שֶׁחַיִּים קָטְנוּ מִלִּפְתֹּר.
כֹּל מַעְיָן הוּא עֹדֶף שֶׁל מַיִם
שֶׁלֹּא הִתְאַפְּקָה אֲדָמָה מִלִּשְׁמֹר.
הַשְׁכֵּם מְשׁוֹרֵר כָּאן כְּבָר שַׁחַר
אוֹר עָלָה בְּאַלְפֵי לְבָבוֹת.
הַחְזֵק קוּלְמוּסְךָ אַל תָנַח לוֹ
הֵן רְקוֹד הִיא וְלֹא עֵת סְפֹד.
אֱחֹז בּוֹ חָזָק, אַל תַזְנַח
מִלּוֹתָיו יִשָּׁפְכוּ כִּצְרוֹרוֹת.
הַצֵּת

עוד שיר בודד
אכתוב מתהלך
מכאן.

עוד שיר אחד
חקוק אך חסר
סימן.

לא לחינם ירדו
לעולם.
קולמסים, השתברו
תנו אך ורק
חותם.

שיר מהנפש צא
והַכתב
חיים, ועולם פה
שזז,
דובב.

לֵךְ לְךָ
בֶּן אָדָם
וַאֲדָמָה, כְּלִי
לְקַבָּלַת חַיִּים
לִמְשִׁיכַת מִלִּים
לְשָׁרְשָׁן.

לֵךְ
צֵא מֵרְשׁוּתְךָ
מֵרִשְׁתְּךָ שֶׁרָקְמוּ לְךָ
שָׁנִים
מְלֵאוֹת רֵיקָן
מְכֻסּוֹת עָפָר
מַחְלִיד.

בֹּא
כַּנֵס כָּאן
עוֹלָם שֶׁיִּבְנוּ לְךָ
שָׁנִים
שֶׁרָדְפוּ אוֹתְךָ
תָּמִים.

כַּנֵּס
הִתְכַּנֵּס אֶל
עוֹלָם

יֵשׁ פֹּה תִּקְרָה
וְעֵץ בֶּחָצֵר
וְכִסֵּא וּשְׁרַפְרַף
וְשֻׁלְחָן.

יֵשׁ פֹּה עוֹלָם
בָּנוּי בְּקֻפְסָא
אָרוּז הוּא בִּידֵי
הָאָדָם.

רוּחוֹת מְנַשְּׁבוֹת
חוֹדְרוֹת הֵן, אוּלַי
אַךְ כָּאן- הֵן לֹא נִכְנָסוֹת.

יֵשׁ פֹּה עוֹלָם,
כִּסֵּא וְשֻׁלְחָן
רַק דֶּלֶת חָסֵר, וּדְפִיקוֹת.

יושב
חושב
משתדל
לעצב
מחשבות
של שמחה
רגעים
של ברכה
אור קטן
אהבה
רגעים
של תקוה

ממשיך
והולך
כמה טוב
יש בלב
כמה טוב
שפורץ
וחודר
מסכים
בוקע
שחקים
עד אליך,

אלוקים

שוק מחנה יהודה בלילה.

כמה זרמים שזרמנו
למען השם
ידעו צליל חוזר וחולף

על פנינו, עיטר תוואי מלכים
מדומה.
וממעל- צביטה חרישית.

ידעתי. תמיד
מה שהיה כבר יחלוף
כלא
מה שיהיה
שימתין.

אין דחיפה לשקט, אלא
צמרות העצים
שעומדים מחייכים ונושפים

שואפים


רחמים

צר לי עליך אחי אחיקם
תתרפק ביגון על שכמו
שם למעלה עומדים, פנים מול פנים
זוהרים האחד לרעו.
דוד אהובי, צר לי צר נשמה
טהורה שכמותך נקטפה. בדמים
על דמים לא תיכס אך תחוס
ארץ טוב, אמכם אדמה, אהבה.
אותה כה חוויתם, טוויתם חיבור
בינה בין רקיע שכינה.

שמח תשמחו, רעים אוהבים
בורא עולם אתכם כה יערץ
רבים אוהבים לכם פה, מובטחים
בגן עדן כקדם תחסו.

_____________

מִלְחָמָה.
יָעַד יֵשׁ. גְּאֻלָּה.
עֲצוּמַת מַעֲרָכָה.
חַיָּלִים- "מִי ... אֵלַי!"
מִלְמוּלִים בִּשְׂפָתַי.
סַבּוּנִי צָרוּ לִי אוֹיְבַי
מַעֲלָה מַטָּה, בִּצְדָדַי.
כְּלֵי זֵיְּנִי- מִלּוֹתַי
יֵשׁ גַּם צוֹפֵן- מִכָּבַּ"י.

הָרְסוּ בָּזְזוּ, אַף טִמְּאוּ
כָּל כֵּלַי.
צַלְמָם זָקְפוּ, בְּמַצְפּוּנֵי
שַׁלְהֲבוֹתַי.

וְרַק בְּכַד שֶׁמֶן
יָחִיד-

עוֹד יוֹם, וְעוֹד
חֲלוֹם
צוֹפֶה, מַבִּיט מֶרְחָק
מִקָּרוֹב, עוֹלֶה, מְטַפֵּס
נִמְתָּח.

עוֹד נְשִׁימָה עוֹד
גַּעְגּוּעַ
נָגוּעַ
שָׂרוּעַ
מִשְׁתַּחֵל אֶל פִּסּוֹת מֶרְחָב
פָּרוּעַ.

עוֹד הֲלִיכָה
דְּעִיכָה.

עוֹד


הַצְלָחָה..

וְאַתָּה
כָּמֵהַּ לְאֵין סוֹף מִלִּים,
לִפְרִיצָה
כָּל יוֹם הַתְחָלָה
חֲדָשָׁה.

אָפוּף זִכָּרוֹן קָדוּם
שֶׁהָיָה
אַךְ לֹא מִזְּמַן, חֵלֶק חַיֶּיךָ
קָטָן.

קָלוּט לְכָל צְלִיל
קוֹל נַגָּן.
אוּלַי שׁוּב שָׁמַעְתָּ
אוּלַי שׁוּב קִבַּלְתָּ סִימָן?

מוקדש לבננו בכורנו, שנולד אך לפני שבועיים ימים.

ובלידה פתאומית
זה מגיע
וממלא.

יש חיים רוחשים
בא קרב
וראה.

עונג מתפרץ
יש כאן
כנראה

הבט בפנים
רק רגע קט
ותתפלא..

מוקדש לאשתי ולבננו בכורנו שנולד ביד' תמוז

סוֹף מַעֲשֶׂה
בְּמַחְשָׁבָה
עוֹלָה בְּרִגְעֵי טְרוֹם צְלִילָה
עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת,
תְּלוּלָה.

בְּהִגָּנֵב דֵּעוֹת, הֵן עוֹלוֹת
לֹא תָּמִיד כֹּה
צְלוּלוֹת
עוֹד הִרְהוּר וְעוֹד---
כְּעוֹלוֹת.

יֵשׁ מַחְשָׁבָה בְּלֵב מַעֲשֶׂה
כֹּה נִטְהֶרֶת
יֵשׁ מִלְחָמָה בְּאֵין מַחְסֶה
שֶׁסּוֹגֶרֶת.

עוֹד תִּרְאֶה בַּסּוֹף
צְעָדִים.
עוֹד תִּגְדַּל

זה שוב הכאב
העז שחודר,
ממלא, לא חומל,
לא מותיר
נחמה.
זו שוב השמחה,
רון הברכה
השורה ומרווה
צימאון.
זה שוב שילובים
חדשים ישנים
סגורים ופתוחים,
מתחברים.
זה אופל וקור,
זה אושר ואור,
שברים של חיים
מ-ת-מ-ז-ג-ים

וְאִם תִּרְאֶהכָּחֹל עָמֹק
תֵּדַע:
יֵשְׁנוֹ בְּאֵר.
מֵימָיו זַכִּים
וַעֲנָפִים
מִמַּעַל סוֹכְכִים.
בְּאֵר עָמֹק
מִמַּעַל סְכָךְ
עָלָיו יִפְרֹס כְּנָפָיו
עָלָיו לַחִין הֵם
שׁוֹקְקִיםבְּקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה

וּבֵינוֹת עָלִים
בֵּינוֹת צְלִילִים
שָׁט.

קוֹלוֹת רוֹעֲמִים
אַךְ הוּא
בַּלָּאט.

דּוּמָם קַשּׁוּב
קוֹל רַךְ
פּוֹרֵץ.

תָּקַע בְּשׁוֹפָר
חֵרוּת פֹּה, כְּבָר
נֵץ.

וּבַהֲפָרַת מְתָחִים, בְּרִגְעֵי אַפְטֶר
תְּחוּשָׁה תִּתְרוֹנֵן
עַד אֵלַי.

יֵשׁ מַצָּבִים שֶׁל מַרְגּוֹעַ
מְלֵאֵי רִיק, חֲסֵרִים
מְלַאי.

יֹפִי שֶׁל שֶׁקֶט עַכְשָׁו
מִתְבַּהֵר, מִתְנַגֵּן.
שֶׁקֶט כָּזֶה לֹא הָיָה עוֹד
כֵּן כֵּן.

אֶתְכָּנֵס לִי עַכְשָׁו אֶל כֻּרְסָה
מְאֻבֶּקֶת
בְּלוּיָה
וּבַשֶּׁקֶט הַזֶּה אֲמַלֵּא.

אֶכָּנֵס

שיר מתנגן מלב
בוקע
לו לראות, לו רק היית
יודע

מנגינת פתע קוראת
היכנס,
יש חיים וטוהר יש
אמת.

ניגון חליל, בלאט, דומם
פורץ חדרי
גואל,
חובק עולם,
שירי.

יֵשׁ קֶסֶם בַּחַיִּים
מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד.
מַשֶּׁהוּ שֶׁאֶחָד
יָכֹל לִקְסֹם.
יֵשׁ אֹמֶץ.
מַאֲמָץ אֵין סוֹפִי
שֶׁמַּתְחִיל מֵהַסּוֹף הוּא
בְּלִי הַתְחָלָה.
עֹנֶג יֵשׁ
לֹא מֻסְבָּר אַךְ
מוּבָן
בְּיוֹתֵר הוּא, גָּדוֹל
מְּעוֹנְגֵי הַחַיִּים.
קְרָאְתִּיךָ מֵעֹמֶק.
יֵשׁ עוֹלָם יֵשׁ
חַיִּים
נַעֲלִים הֵם, אִתְּךָ
הָאָדָם,
הַתָּמִים.

אִם כָּךְ,
מַה כְּבָר תְּבַקֵּשׁ
בֶּן אָדָם?
הֵן מַרְאוֹת כְּבָר חָזִיתָ מִכָּל
טוּב. הֵן
שָׁמוֹעַ שָׁמַעְתָּ שְׁמוּעוֹת
עוֹד?
יֵשׁ מַחֲזֶה נֶעֱלָם וְנִסְתַּר, בַּקְּשֵׁהוּ
כִּי טוֹב. יֵשׁ
שְׁמוּעָה נֶאֱצֶרֶת אוֹצֶרֶת בָּהּ
עוֹד.
עוֹד
מְעַט מִקַּמְצוּץ הַתִּקְוָה
שֶׁיָּבִיא אֶת ה- מַה
כְּבָר.

הולך במשעול צר
אופק
מתבהר למולי
בלי משים
רואה מבעד ערפילים
טהורים
חיים
ציורים
.
ונשקף לו מעל
עולם
שאבד
עד עכשיו
שעמד
אך עכשיו
והיה
כה חשוך
כה בורח
מחיים
מתמלאים
קווי אור
נשזרים
במרחב
שפע כל
מתמלא
בחיים
הנה כי אז
ועתה
היינו
כחולמים..

לעתים,
ברגעים של
הסוואה
לפתע צצה
הארה.

לעתים
שנראה הכל
אפור
שמרגיש מעט
שבור,

היא עולה לה
בעיתה,
לאיטה,
בלי טיפה של
עלטה.

באה היא,
שמחה.
באה
וחוֹפַה.

עוטפת אור,
שלוה.
עוטפת

א ה ב ה

"הפורים הזה"
מוצא ת'עצמי אומר,
הפורים הזה
יהיה קצת אחר
הפורים הזה
יהיה מרומם
הפורים הזה
לא יהיה סתם.
בפורים הזה
נפסיק לשחק,
בפורים הזה
נתחיל לרחף.
נתחיל במסע
מהחוץ אל הפנים
נוריד מסכה
מעל הפנים
פנים שוממות
שהיו עד עכשיו
יחליפו עצמן
בפנים של זהב.
וכפריחת הפרחים
יפרחו נשמות
ויקרינו אורן
באור יקרות.
ומראה כל

קריאה גדולה
בתוכנו
לרוח חדשה,
מרוממה
נישאה
מעל חיים אפלים
פשוטים ורדודים
לעיני כל
נגלים
מעל
ראייה חיצונה
שכולה חול.
חושית, גשמית
מנותקת מכל..
כנגד חושך גדול
כנגד ערפל
מסווה
המכסה את הכל
רוח בשם
אלוקים - הקורא:
"שמע ישראל"!
שמע את הקול
כן,
רוח חדשה
תאוה נפשנו
רוח כוללת.
מחוברת לכל.
רוח גדולה
נאדרה
רוח