יצירות של מתואמת | יצירות ש-מתואמת אהבה

איור במחשב באמצעות תוכנות אילוסטרייטור ופוטושופ

איור במחשב באמצעות תוכנות אילוסטרייטור ופוטושופ

דקירות של קור
בראשי המורכן מפני אימת ממטרים.
צועדת בעיוורון, חונקת את צווארי
בצעיף של אבדון.
מרימה עיניים, חוקרת קרעי עננים
בורחת:
כי הוא לא שם.
ממשיכה ללכת בעוז מופגן.

ריחות של פרחים
באפי המשתרבב בתקווה.
מישירה את מבטי, אל אופק הנפרש
בכף ידי.
מתעלמת מקרני חסד שנשלחו לחממני,
שוכחת:
הוא שם.
ממשיכה לכבוש שדות עולם ברגליי.

צולם במצלמה ביתית פשוטה.

הזיעה מעוורת את עיניי, אך אני ממשיכה להישירן אל הפלסטיק השחור האוטם את העיניים שמולי, שתראה, שתתחרט. לצדי מייבבת אחותי בדמעות שאני ייבשתי מזמן, ובמרחק ממנה עומדת אמא ומניפה ידיים בהרצאה אילמת לאוזניי העייפות.
עפעפיי מייחלים להסתגר בהגנת חדרי, אך המדים הכהים שמקיפים כל פינה ביישוב לא מאפשרים לי לשכוח, לא מאפשרים לברוח, ודגל ישראל הזעיר שעליהם לועג לתשוקתי.
אמא שומטת ידיה לבסוף, ואבא מורה לנו

עליתי אל האוטובוס, נוטף ומטפטף. ביד אחד ניסיתי לסגור את המטרייה, ובשנייה – לפשפש בכיס אחר הרב-קו החלקלק. ממש מלפניי עמדו מגפיים אדומים מבריקים, ספק מהגשם ספק מחידושם, לצד מגפיים שחורים וגבוהים, נתונים באבזם כסוף.
"אפשר להתקדם כבר?" שאלה בעלת המגפיים בקוצר רוח את העומדים לפניה בתור אצל הנהג. "אני כאן עם ילד קטן!"
הילד הקטן דווקא לא נראה ממהר. הוא הציץ בסקרנות בעגלת הקניות של האישה המבוגרת שעמדה

אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי
רֵיקָה
כִּי אֲנִי רֵיקָם הָלָכְתִּי –
וּמְלֵאָה אָשׁוּב.
אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי
נִשְׁבֶּרֶת
כִּי שִׁבְרוֹן הַגּוּף
אֵינוֹ שִׁבְרוֹן הַלֵּב.

כְּשֶׁאֱלֹקִים דָּפַק עַל
הַקָּנְקָן שֶׁלִי –
לֹא נִשְׁבָּרְתִי.
וְשָׁם, בַּפִּנָה הָחָשֻׁכָה
הוּא עוֹד מָמְתִּין –
הַכָּד שֶׁלִי.
וְהוּא מָלֵא.

בְּתוֹךְ
הֶחָמִימוּת הַמִּתְנוֹעַעַת
תַּחַת הַנֵּר הַדּוֹלֵק שֶׁמַּיִם רַבִּים לֹא יְכַבּוּהוּ
עוֹמֶדֶת לִבְקוֹעַ אֶל הָעוֹלָם
לָתֵת בּוֹ מִצְמוּץ עֵינַיִם רִאשׁוֹנִי
לָתֵת בִּי חַיִּים.
***
בְּתוֹךְ
עֲנָנָה לְבָנָה
תַּחַת הַמְּנוֹרוֹת הַדּוֹלְקוֹת בְּבָסְרַהּ שֶׁל אַהֲבָה
מְחָיֶכֶת בַּיְשָׁנוּת אֶל הָעוֹלָם
מַבְקִיעָה שְׁכָבוֹת שֶׁל לֹא-אֲנִי
מְחַכָּה

צויר בעיפרון ומעליו מריחות בצבע מים שחור.