אתה זוכר?
את אותה הפעם
שלא הנחתי לך לומר---
ואבנים של שתיקה נפלו בינינו.
רק ידינו האחוזות
נלכדו תחתן.
אתה שומע?
זעקותי אילמות
תחת משאן
של אבני הבדידות,
שרק דמותך בזכרוני
מחייה אותן.
אתה יודע?
יש בי אבנים של כאב
והן חופרות בי עם הזמן.
והן קובעות להן מקום בליבי
וחונקות את נשמת חיי,
ורק ידך המושכת
מחייה אותי.
שירה
חלק מהנוף.
ד' בתשרי תשע"ה (28/09/2014)
החורף הגיע ואיתו הנדודים
שוב אוספת שברים אבודים
תמונה אחת ישנה, ממוסגרת
פיסות חיים, חתיכות של מזכרת
שוב יוצאת למסע, משוועת לסוף
לא יודעת לרצות, לבקש, לכסוף
לא ידעתי שלווה, לא אדע לעולם
בתוכי מתלקחת שלהבת בדם
שקרים מתגלים, סודות נחשפים
מחשבות מעופפות, רגשות מצטרפים
חלקים חסרי משמעות מתחברים
נצרפים לתמונה מעוותת, חוזרים---
---
ניצבת
שוב אוספת שברים אבודים
תמונה אחת ישנה, ממוסגרת
פיסות חיים, חתיכות של מזכרת
שוב יוצאת למסע, משוועת לסוף
לא יודעת לרצות, לבקש, לכסוף
לא ידעתי שלווה, לא אדע לעולם
בתוכי מתלקחת שלהבת בדם
שקרים מתגלים, סודות נחשפים
מחשבות מעופפות, רגשות מצטרפים
חלקים חסרי משמעות מתחברים
נצרפים לתמונה מעוותת, חוזרים---
---
ניצבת
1
שירה
בין חלו(ם)ן למציאות.
ד' בתשרי תשע"ה (28/09/2014)
האור השחור
הפותח שער לנשמתך
מתנפץ בלחישה רועמת,
מפיל אותי אל אגם הדיו הכהה.
וכמו אבן היוצרת אדוות
הסעירה רוחי את האותיות והמילים
וצבעה את שירך הלבן
בדם.
ובחושך הלבן
נפקחות עיניך
כשני אגמים תכולים,
מבעירות את ליבי הנשפך על גדותיו,
ושוטפות אותו
אל תוך רסיסי הצלילים השקטים
של סוף הלילה
הלבן.
הפותח שער לנשמתך
מתנפץ בלחישה רועמת,
מפיל אותי אל אגם הדיו הכהה.
וכמו אבן היוצרת אדוות
הסעירה רוחי את האותיות והמילים
וצבעה את שירך הלבן
בדם.
ובחושך הלבן
נפקחות עיניך
כשני אגמים תכולים,
מבעירות את ליבי הנשפך על גדותיו,
ושוטפות אותו
אל תוך רסיסי הצלילים השקטים
של סוף הלילה
הלבן.
1
מחוללת בכרמים
את שירנו כתבנו על פתק כחול
אך איש לא שאל בשל מה
ואת שאר השירים שמצאנו בחול
רשמנו בדיו אדומה
ובין כל השירים שחיפשנו לשוא
גילינו אחד בלבן
ואותו, שמאז נעלם ולא שב
אהבנו בין אלף גון
לעיתים, כשבא שוב החורף ללב
עוברים על פנינו שירים
ירוקים ירוקים כמו שדה מלבלב
בבוקר לאור הם חוזרים
לעולם לא נדע את צבעם השונה
של כל השירים בעולם
כי הערב שבא ואלינו פונה
צובע שחור את כולם.
מסר ליוצר | שיחה עם היוצר