יצירות של גוונים | יצירות ש-גוונים אהבה

אני יושב לי לבדי
ומתבונן בשמיים הקודרים
כמו מבקש רמז - תקווה
לימים יותר טובים.

מסביבי המולה -
צעקות ובכיות,
ילדים חפים מפשע
חוטפים מכות.

הדמעות זולגות על פני
וראשי מסתחרר
לרגע נדמה לי שהפסדנו
זהו, כאן הכל ייגמר.

אך לפתע עייני נעצמות
ואני נזכר באחי הקטן
נוגע בי
בכפות ידיו העדינות.

ואני פשוט יודע

שיום אחד
יהיה

ימים רבים
חלמתי
לפגוש
אותה.

אך בליבי קונן כל העת החשש
שמא אתאכזב מהעולם שיתגלה לי במפגש

הלילה התרחש המפגש המיוחל
בחלומי
פגשתי
את עצמי.

בלילה אפורחלמה ילדה שחורת עורעל עתיד ורוד המוענק לה על ידי אדם לבןעיוור צבעים

היה זה יום גשום,
יום בו מרבית האנשים מעדיפים להתכנס
בבתיהם, בחיק משפחתם.
אבל היא –
דווקא היום רצתה לפרוץ החוצה
כמו ניבאה את היחס שתקבל בחוץ –
יחס קר, מנוכר.
היא החלה לבעוט באישה שנשאה אותה בתוכה
האישה שאתם הייתם מכנים אמא
אך היא אינה ראויה לכינוי הזה.
היא עשתה טעות, היא בגדה בבעלה
ועל הטעות הזו היא תשלם כל ימי חייה
אך היא לא היחידה שתשלם על הטעות הזו
גם

יום אחד מספיק בשביל לשנות הכל
יום אחד פשוט שהתחיל טוב -
חיזק קשרים והסיר מזיקים
מתהפך בין רגע
ופוער בי תהומות אפלים.

שיחה אחת ביום אחד
מעוררת בי צמרמורת עזה
ופותחת את סכר עייני,
והדמעות זולגות ושוטפות
אותי ואת שגרת חיי.

משפט אחד בשיחה אחת
מערער אותי עד כאב
מזכיר לי את שניסיתי לשכוח
וקובע נחרצות:
"לעולם לא תצליחי לברוח".

מבט

שתי נשמות מחפשות קרבה,
אך טוהר הקשר עודנו חידה.
הוא בתפקיד רם מעלה מכהן,
והיא - גרשוה מסגרות החיים מחוצה להן.

שתי נשמות בעולם הגדול
מוצאות נקודות השקה מתוכן יחד יוכלו לגדול.
הוא משכיל לתקן את מיתריה הקרועים,
והיא מצליחה לפרוט על נימי נפשו העדינים.


שתי נשמות נסוגות לאחור
בדיוק כשנדמה היה שמצאו את האור.
השתיים נקלעו לסבך בעקבות מספר

שכל, יופי, אופי
הכל מסתבך לי.
סוגר עלי, מתעתע בי.
אני צריכה זמן, שקט, לחשוב.
אני צריכה לבד.

אני יושבת כאן כמו זרה.
מרחפת בעולם משלי.
כל כך שונה -
נחותה.

אני נזכרת בערגה
בתקופה בה הרגשתי שייכת
ומתמלאת געגוע.

מוזר לחשוב שפעם היה לי מקום,
היה לי חלק.
פעם.