יום אחד, תום ודורי הלכו לחוף לטייל ולשחות. הם הלכו לאט ודיברו, ופתאום ראו סירה. על הסירה עמד אדם, והסירה הלכה והתקדמה לעבר האי שלהם. הם נבהלו ורצו לעומק היער. הם טיפסו על עץ ותפסו שתי נדנדות. תוך שתי דקות הם עמדו על רצפת הבקתה, מתנשפים. "איפה פיטר?" שאל תום את אורין שהייתה לבדה בבקתה. "אני לא יודעת" אמרה אורין. "אבל מיקי נמצאת על עץ המנגו ליד הנהר יחד עם איתי והטיגריס. אולי הם יודעים. למה?", "כי זר מגיע לאי" אמרה דורי בהתרגשות. "באמת?" קראה אורין וקמה במהירות. "אני אעזור לכם למצוא את פיטר. אני אלך אל עץ המנגו ואשאל את איתי ומיקי, ואתם תלכו לחפש בשאר המקומות". "בסדר" ענו תום ודורי ביחד, תפשו נדנדות והתרחקו משם. אורין קפצה במהירות הגבוהה ביותר שיכלה מנדנדה לנדנדה, עד שהגיעה אל עץ המנגו וראתה את מיקי, איתי והטיגריס שלו, עומדים על ענף וקוטפים מנגואים לתוך סלסלה קלועה. "היי אורין! רוצה מנגו?" שאל איתי והושיט לה מנגו מקולף, "לא תודה" אמרה אורין. "אני צריכה למצוא בדחיפות את פיטר. ראיתם אותו?". "אהההה..." אמרה מיקי, "בפעם האחרונה שראיתי אותו הוא היה בערסל שלו, ליד איפה שיש את הקוקוסים האלה ב...", "כן, אני יודעת איפה זה. תודה. צ'או" קראה אורין, תפסה נדנדה והתרחקה משם.
"מעניין למה היא נראתה כל כך לחוצה" אמרה מיקי. "בנות!" אמר איתי, "לכי תביני אותן!". "הֶי!" צחקה מיקי ודחפה אותו.
כשאורין הגיעה אל הערסלים שליד עצי הקוקוס, תום ודורי כבר היו באמצע להסביר לפיטר מה הם ראו. היא נחתה לידם ואמרה: "חייבים למהר! הוא בטח כבר הגיע לחוף". פיטר קם מהערסל והם יצאו לדרך. תוך שתי דקות הם היו בחוף. הסירה הייתה שם, אבל לא האיש שבתוכה.
"לאן הוא הלך?" שאל תום. "אני לא יודעת" אמרה אורין, "אבל יש פה טביעות רגליים על החול". "בואו נעקוב אחריהן" אמר פיטר, והם התחילו ללכת. הם הלכו והלכו ואז נעצרו. האיש כנראה נכנס לתוך הג'ונגל. "אלא לא עקבות גדולים" אמר פיטר, "בעצם אני לא חושב שמדובר פה במבוגר, אלא בנערה או נער". "כדאי שנעקוב אחריו מגובה הנדנדות. ככה נראה אותו טוב יותר ומהר יותר" אמר תום. "בסדר, בואו נתפצל. אורין תבוא איתי ותום ילך עם דורי. אם האדם חמוש, אל תתקרבו אליו ואל תפגעו בו, אבל אם הוא לא חמוש, תתפסו אותו ותביאו אותו אל הנהר ליד עץ האגוז החלול. ניפגש שם בעוד עשר דקות, עם האדם או בלעדיו. אישית, אני מעדיף שאיתו..." אמר פיטר והם התפצלו והתרחקו משם. הם חיפשו בכל מקום אפשרי ולא מצאו אותו. אחרי עשר דקות הם נפגשו שוב ליד עץ האגוז. הם סרקו את השטח וגם שם לא מצאו את הפולש. לפתע, שמע תום רשרוש מאחד השיחים. הוא סימן לחבריו להיות בשקט ואז עלו כולם על אחד הענפים הגבוהים. הם חיכו בשקט ולא זזו, עד שראו את האיש. הוא היה נער, כבן גילו של פיטר בערך, הוא היה גבוה ורזה, היה לו רובה על כתפו ולהב סכין הציץ מחגורת העור שלו. היה לו שיער חום שהגיע לו עד כתפיו וירד על מצחו, עיניים גדולות, כחולות וחדות, תווי פנים חדים אבל נעימים, סנטר חלש ועצמות לחיים גבוהות. הוא היה נראה כמו צייד ולא מצא חן כל כך בעיני תום ואורין. גם דורי לא נראתה נלהבת במיוחד לראותו, אבל פיטר דווקא נראה סקרן מאוד.
"הי! אתה!" צעק פיטר. הנער הסתכל למעלה בהפתעה וראה את פיטר, אורין, תום ודורי. הוא הופתע למצוא פה עוד אנשים מלבדו. הוא הביט בהם בתדהמה ובחן את בגדיהם. 'עורות. אין ספק. מי אלה? איך הם הגיעו לפה? מה הם עושים כאן?' חשב לעצמו.
"תגיד, מה אתה מחפש פה?" שאל תום ברוגז. "מה זה עניינך?" שאל הנער. פיטר קפץ מהענף ואחריו אורין. היא נעמדה ליד פיטר והחזיקה בידו. "מי אתה?" שאלה את הנער. "שמי הארי" אמר הנער, והתפלא שהנערה היפה מוכרת לו כל כך. 'ראיתי אותה איפה שהוא' חשב. 'אבל איפה?'. "ומה אתה מחפש פה?" שאלה שוב אורין. "אני לא מחפש כלום" אמר הארי, "אין לי בית ולכן אני נודד. יש לי סירה משלי ואני מפליג בה לכל מיני מקומות. וככה הגעתי גם לאי הזה".
"אני אורין" אמרה אורין. "וזה פיטר, שם למעלה הוא תום וזאת דורי. תרצה לבוא לאכול איתנו בבקתה שלנו?", "בשמחה, אני רעב" אמר הארי, ופיטר עזר לו לטפס על עץ האגוז והראה לו איך להחזיק בנדנדה. "עכשיו בואו" אמר פיטר והם התחילו לחזור אל הבקתה. שם חיכו להם כבר מיקי, איתי, אודי ובן. הם שכבו על הגב ומסביבם היו קליפות של מנגואים ושני סלים ריקים. "מה זה? גמרתם לנו את כל המנגו?" שאלה דורי. "לא באתם והיינו רעבים" הצטדקו הארבעה. "לא נורא" אמר פיטר, "אני במילא שונא מנגואים". "יש תפוחים, אגסים ואגוזים בסלים שם וגם כמה תותים" אמר איתי. "לא. כבר אין תותים" אמרה אורין שהלכה להביא את הסלים, "הטיגריס שלך מעך את האחרונים שנשארו". היא לקחה את התפוחים, האגסים והאגוזים והניחה אותם ליד הארי. הוא לקח תפוח ואכל. "בן כמה אתה הארי?" שאלה דורי, "בן שש עשרה וחצי" אמר הארי. "אה!" אמר פיטר, "אז אתה גדול ממני".
"כמה זמן תישאר?" שאלה מיקי, "אני מתאר לעצמי שבערך שלושה ימים" אמר הארי. "אבל תגידו, איך אתם הגעתם לכאן?". "זה סיפור ארוך" אמר פיטר. "ברחנו מבית היתומים שבעיירה בליסוויקנל". הארי כמעט נחנק עם התפוח. הוא השתעל, ואז פלט: "אתם שמונת הילדים שברחו מבית היתומים "שלנצברג"?". "כן" אמר פיטר בהפתעה, "איך ידעת?"
תגובות
???.