סְפִינַת הַחַיִּים

אחי , גם לספינה של הבטחון צריך להגיע על ידי בטחון...

שנה טובה ומתוקה!! :)

כַּאֲשֶׁר גַּל גָּדוֹל מְאַיֵּם, מֵצִיף – קוֹצֵף <= עמוס לי מדי בתארים, אבל אם כבר: מאים, מציף, קוצף. או: וקוצף. יותר הגיוני.

אֵין מַה לַּעֲשׂוֹת מִלְּבַד לְהִתְכּוֹפֵף.

 

גַּם אֶת הַיָּם אֵין לוֹ לָאָדָם לְנַסּוֹת לְהוֹפְכוֹ לְיַבָּשָׁה

אֶלָּא פָּשׁוּט לָשׁוּט מֵעָלָיו בִּסְפִינָה. <= בית מפותל מדי, הייתי מצמצם ל: גם (חיוני? לא נוח לי איתו) את הים לא יוכל האדם להפוך ליבשה (אולי: לעשות ליבשה)/ מוטב לו לשוט מעליו כספינה (למרות שבעצם, ספינה לא שטה מעל הים אלא עליו. כדאי לדייק, אחרת תשמע עילג...). המילים שבחרתי לא עקרוניות, אבל הצמצום חשוב.

 

הַחַיִּים מְשׁוּלִים לְיָם גָּדוֹל, עָמֹק, רָחָב, <=שוב, עמוס לי בתארים, למרות שהפעם סידרת אותם יותר יפה. הייתי מעדיף, אם כבר: גדול, עמוק ורחב. בכל אופן, הים מתואר בדרך כלל כעמוק או גדול, רחב הוא תואר פחות מקובל ואולי ממש לא נכון.

וְהָאָדָם הוֹלֵךְ לְתוֹכוֹ בָּדָד. <=נראה לי ש"בתוכו" יהיה יותר נכון.

 

אִם הָאָדָם בְּתוֹכוֹ לֹא שָׁט

הַמַּיִם יְכַסּוּהוּ בְּרֶגַע קָט.<= זו חזרה על הבית הראשון. למה לך? הבית הזה לא מפתח את השיר.

 

כָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ כְּדֵי לִצְלוֹחַ בְּשָׁלוֹם

זֶה הַפְלָגָה בִּסְפִינַת הַבִּטָּחוֹן

בִּטָּחוֹן אֲמִתִּי בַּבּוֹרֵא, הָאָדוֹן.<= או, סוף סוף חידשת לנו משהו. נראה לי שאפשר לצמצם את הבתים עד כאן לא מעט ולהביא את הפואנטה יותר מהיר.

 

אִם רַק אֶמְצָא אֶת סְפִינָתִי

אֵשֵׁב לִי בְּתוֹכָהּ כְּשֶׁהִיא בְּתוֹכִי<=יופי!

אָשׁוּט בְּזוֹ הַסְּפִינָה

אָפוּף כֻּלִּי בַּהֲנָאָה <=באמת? זו התחושה הכי טבעית לך במעמד הזה? הנאה? לא יודע, אני הייתי חש עונג, אולי שמחה או אושר. המושג הנאה מיוחס אצלי לתחושת סיפוק מדברים גשמיים, אבל זה באמת לא משהו שאפשר להתווכח עליו. אם זו היא תחושתך...

וּמַבָּטִי מְרַפְרֵף עַל הַבְּרִיאָה

בַּשָּׁמַיִם, הַכּוֹכָבִים וְהָאֲפֵלָה <= לא הצלחתי לשים את האצבע על הנקודה, אבל המשפט הזה מתעלג לי בפה. מבט מרפרף על פני השמים וכו', אני חושב.

וָאֶקַּח לְתוֹכִי נְשִׁימָה עֲמֻקָּה <= אל תוכי יהיה יותר מתאים, מבחינת המשלב ("גובה" השפה. השפה שלך לאורך השיר, בגדול, גבוהה למדי, וזה אחלה. חשוב להקפיד על משלב אחיד – חרוז עלוב, אבל אמת יציבה...)

וָאֶטְעַם אֶת הַקִּרְבָה לַשְּׁכִינָה. <= קרבה לשכינה היא, לכאורה, רגש. איך טועמים אותה? הייתי חושב בכיוון של "ואטעם טעם קרבת השכינה" למרות הכפילות המעצבנת...

 

רַק מָה אֶעֱשֶׂה אֲנִי הַדַּל <= הנה דוגמה למשלב מעורבב: "רק מה" זו שפה רחובית, לעומת זאת "הדל" זו מילה גבוהה. ערבבת! הייתי ממליץ: "אך מה אעשה אני הדל".

וּסְפִינָתִי הָרְעוּעָה עֲלוּלָה לִמּוֹט בְּכָל גַּל <= יופי!

וְחַיַּי עוֹבְרִים בְּרַעַד תְּמִידִי קַל. <= קצת מבלבל: תמידי אבל קל. חיוני או בשביל החרוז?

 

וּמַה עוֹד אֶעֱשֶׂה

כְּדֵי לֹא לְהַגִּיעַ לְגִיל רָם… <= לא מקובל לדבר על גיל מבוגר כ"רם", נשמע קצת לא קשור.

לְהַבִּיט לְאָחוֹר עַל כָּל חַיַּי

וְלוֹמַר חֲבָל. <= "חבל"

 אני מעדיף לכתוב לך לדואל או משהו שכזה ולא על גבי היצירה. אם מתאים לך- צור קשר במסר או תעביר לי כתובת דואל איכשהו, אפשר דרך יעקב רובין (אנחנו חברים גם מחוץ לאתר..

.

נשתמע :-))

זה ממש טוב והערות שלך כמעט כולם עד לאחת הערות טובות. תודה רבה על ההשקעה וגמר חתימה טובה.

בכיף. אתה כנראה צריך להיות בקשר עם היוצרים הנכונים. מקצועי אני לא, תודה על המחמאה. אני כן מנוסה יותר ממך, כנראה.
התגובה, גם היא, לא "מקצועית" כמו שהיא מושקעת, ואת זה יכול לעשות כל יוצר עם קצת ותק. הענין הוא שבקושי ראיתי ביקורת שלילית באתר, וזו מגרעה רצינית, כי בלי ביקורת בונה יוצר לא יכול להשתפר.
ומה שבאמת מרגיל אדם לכתיבה איכותית, זה קריאת שירה איכותית. אני ממליץ על האהובים עלי: לאה גולדברג, נתן אלתרמן ורחל המשוררת (בלובשטיין). אמנם לא התחלתי לקרוא שירה כדי להשתפר, אבל זה ממש עשה לי טוב.
גמר חתימה טובה ושנת כתיבה טובה!