רוג'ר ג'ונס... פרק א

שלום,

    קוראים לי רוג'ר ג'ונס ואני רוצה לספר לכם על ההרפתקה שלי...                                                                     

זה היה בוקר סתווי במיוחד. עלים צהובים כתומים עפו בקלילות ברוח... השמיים התכולים ונטולי העננים השתקפו בשלוליות שהותיר אחריו הגשם. השמש חיממה את העצים העירומים והטילה את אורה על שדירת סי-שיין.טל נצנץ על גבעולי הדשא הירוק וספסל קטן התייבש בשמש. הדממה הייתה מכושפת כמעט. הקול היחיד שנשמע היה ציוץ הציפורים במעופן.                                                                                                                                         לפתע הוטל צל על הדשא ועיטוש רם הפר את הדממה. נער בן 12 בערך חצה את הכביש הרטוב, דילג מעל שלולית קטנה, נעצר על-יד ספסל שעמד בצידי הדרך והתיישב. הנער הסתובב, פתח את תיקו  והוציא ספר עב כרס. הוא פתח אותו בעמוד המסומן ושקע בקריאה...

כך מתחילה ההרפתקה שלי.                                                                                                              הסיפור המיוחד שלי...

לפני שאתחיל בסיפורי, אני רוצה לספר לכם, הקוראים, משהו קטן. כן, כן... אני יודע שאתם רוצים לדלג על כל ההקדמות המשעממות ולהגיע ישר אל הסיפור. גם אני הייתי עושה זאת אם הייתי אתם, ולכן אני אשתדל לעשות זאת, כמו שאומרים, קצר ולעניין. לפני ההרפתקה הזו, הייתי ילד רגיל בן 12. בעצם הייתי ילד רגיל וחנון בן 12. אתם יודעים. היורם של הכיתה. הילד הנמוך והחלש שכולם צוחקים עליו ולאף אחד לא אכפת... כן, זה הייתי אני. אני לא ממש חכם, פשוט בכיתה שלנו לא היה אפילו גאון אחד, אז לקחו אותי בגלל שאני נמוך וחלשלוש...   כך זה היה תמיד. מכיתה א' כבר הייתי זה שכולם צוחקים עליו. אף- אחד לא התייחס אלי. הייתי הילד הכי לא מקובל בכיתה. עד שהגיע הרגע. תחילת ההרפתקה שלי. אז הגיע רו, ששינה את חיי אחת ולתמיד.  כעת אני כבר יותר גדול. אני כבר לא בן 12. אני כבר לא הכי חלש. אני כבר לא הכי נמוך... והכל בזכות רו...                                                                                                                                אתם בטח תוהים לעצמכם מי זה רו... טוב, אני מתאר לעצמי שאת זה אתם כבר תראו בהמשך... אני אמשיך בסיפור.

שום דבר לא זז. השלווה הייתה כל-כך מושלמת... כל כך רגוע ושליו... "רוג'ר!!!", נשמעה צעקה מרחוק. "רווווווג'''''ר!". נער נוסף הפר את שלוותה של שדירת סי-שיין. הוא היה בן גילו של הנער הקודם, אלא שהוא היה הרבה יותר... איך אני אגיד את זה... אגרסיבי אולי?... בכל מקרה, הנער רץ באמצע הכביש, רמס את הדשא, קפץ אל תוך שלולית גדולה והחליק לעצירה ליד הספסל שעליו ישב רוג'ר. "נו, נו, נו...", אמר הנער בלעג גלוי. "את מי אנחנו רואים פה, אה? רוג'ר ג'ונס...". רוג'ר הרים את ראשו מספרו ומיהר להכניסו לתיקו. זה היה ספר מהספריה העירונית ולא יהיה לו שום תירוץ אם הוא יחזיר את הספר קרוע ומלוכלך בבוץ... "חבר'ה, בואו הנה", קרא הנער ומייד נאספו מאחוריו עוד 4 נערים, כולם גדולים ושמנים כמוהו (הוא הכי גדול, הכי שמן והכי טיפש ולכן הוא המנהיג...). טוב, תחשבו מה רוג'ר יכול היה לעשות מול כל אלה. זה כמו מקל מול בולי עץ! (פשוטו כמשמעו...). "אז", פנה המנהיג אל רוג'ר. "מה-". "תעזוב אותי בשקט, קווין...", אמר רוג'ר בחשש. "אוהווו", אמר קווין, "תשמע, רוג'ר-". "לא, באמת, קווין", אמר שוב רוג'ר, הפעם עם יותר בטחון. "אני צריך לעשות משהו חשוב ואני ממש לא רוצה אתכם כאן עכשיו!". "אוי", אמר קווין בפחד מעושה. "שמעתם אותו, חברה? אנחנו חייבים ללכת, אני מפחד... בו-הו-הווו...". חבריו גיחכו מאחוריו. "ובכן, רוג'ר", פתח שוב קווין. " סיימון סיפר לי שאתמול לכלכת עלי קצת... ואולי הרבה?". רוג'ר הסתכל עליו ואמר: "אוי, קווין. באמת, זה היה שום-דבר...-". "בוודאי... אני אסלח לך על זה הפעם.". "באמת?", אורו עיניו. "תודה, תודה רבה". "נראה לך?!", קווין וחביריו פצחו בצחוק. קווין הסתכל עליו במבט מרושע ואמר: "רוברט, כריסטיאן, ת'פסו אותו!". רוג'ר ניסה לרוץ משם מהר, אך רוברט וכריסטיאן החסונים החזיקו אותו חזק בשתי ידיו... קווין ושאר חבריו (ג'ון ורופרט) התקבצו מסביב לרוג'ר במבטים מרושעים... "קווין, בבקשה, לא...", התחנן רוג'ר, אך קווין רק צחק...

   רוג'ר חזר הבייתה עם אף מדמם וחבלות בכל גופו. הוא הניח את תקו ויצא מהר החוצה. הוא לא רצה שאימו תראה אותו. הוא הלך אל החצר וישב או יותר נכון הסתתר (מאף אחד) מאחורי עץ גדול. לפתע נשמעה שריקה חזקה, כמו זו שיוצאת כשמשגרים תותח. השריקה התחזקה והתחזקה על שנשמע מן 'בוווווווום' גדול, רעש חזק של עצם כבד פוגע באדמה... ואז הכל נעצר. עשן הסתלסל מחצרו של רוג'ר, ממש כמה מטרים ליד רוג'ר עצמו. רוג'ר המבוהל והנפעם התקרב בזהירות אל החפץ...

                                                                                      המשך יבוא...

                                                                                                                      תולעת מושבעת...