ופתאום, מתוך העלטה
נרעדה הקליפה.
והחלו עולים סדקים-סדקים,
ונבקעה.
ומתוך הקליפה צף-עולה מעין רגשות.
שנאה ואהבה פורצים שלוחה
מתוך מעין הקנאה.
צף העצב על דמעות השמחה.
אך הנה התוגה פושטת בכל
ובריכת געגועים נדחקת לפינה.
כי צר המקום,
ועייפה הנערה.
והנה צפה, סגולה, השלווה.
ושוחה, מחפשת, מתאמצת,
ואיננה מוצאת.
ולתוך מעין הדמעות
נפלה התמימה,
וטובעת.
מוקדש.
תגובהתגובות