בס"ד
חושך,
אוטובוס אחרון עוזב.
שממון, עצב, דממה,
מביט אחורה בעיניים דומעות,
רואה חיים שלמים שנארזים,
חיים שנעזבים,
חיים שצריכים לצמוח מתוך ההריסות,
להבנות אחרי השבר, להתחיל מחדש, שוב.
פניה אחרונה, הצצה חטופה, קשה להאמין אבל זהו,
זה נגמר....
דמעות חמות מרטיבות את לחיי,
ואז, אז אני נשבע,
לזכור ולחזור.
תגובות
אבל בינינו- מה חידשת פה?
אני מבינה את הצורך להביע את עצמך. לכולנו כואב על זה. אבל מה עם החידוש?
אין בעיה לכתוב לעצמך משהו שנכתב כבר מאות פעמים. אבל כשאת מפרסמת את זה, ובטח שבאתר שנועד לקידום ושיפור, אין טעם לכתוב את זה. כי הקטע הזה לא מחדש לאיש מאיתנו וגם, אי אפשר לשפר אותו.
מצטערת אם הייתי קצת קשה, ניסיתי לבנות.
לטענות ומענות- אני.
איזה כיף לגלות את זה, למה את לא כותבת יותר?
יישר כוח!
ברכות והצלחות בהמשך.