בס"ד
העיניים חוּמוֹת מבִּיטוֹת בָּאָוִיר
מביטות אל אופק צחור
והלב מייחל אל המרחקים
אך עומד לו שם שער אפור
למרחק עוד נִשָּׂא מְקַוֶה המבט
והלב כה רוצה רק לבוא
אך רגליים דקות עוד עומדות במקום
כמשה שעל ראש הר נבו
אדמה קדושה יקרה נמצאת שם
וגם זכרונות אין ספור
חברים, משחקים, בית הספר, הגן
והלב כה רוצה לחזור
והשכל עוד מתקשה להבין
חושב רק על דבר אחד
זה נכון שהאדמה היא קודש
אבל למה לראותה בלבד?
*השיר נכתב בעקבות "פגישה במחסום כיסופים" (או משהו כזה) של המגורשים לאחר הגרוש, ומנסה להביע מחשבות של ילד/ה מגורש/ת.
לדעתי הוא מתאים גם לעכשיו - לקראת נטיעות ט"ו בשבט בכיסופים.......
תגובהתגובות