איך לומר שירה?
אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת. רבי נחמיה אומר: שרתה רוח הקודש על ישראל ואמרו שירה כבני אדם הקוראים את שמע. רבי עקיבא אומר: כבני אדם שהיו קוראין את ההלל. ר' אליעזר בן תדאי אומר: משה היה פותח בדבריו תחלה וישראל עונים אחריו וגומרין עמו, משה היה פותח ואומר אשירה לה' כי גאה גאה וישראל עונין אחריו וגומרין עמו אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים. לדעת רבי נחמיה, משה שקול כנגד כל ישראל וכל ישראל שקולין כמשה בשעה שאמרו שירה. לדעת רבי עקיבא, הכל בפני משה כקוף בפני אדם. לדעת רבי נחמיה, אמר משה שירה כנגד כל ישראל, וישראל משהאמינו בקב"ה ובמשה עבדו ענו והשלימו את השירה עמו. מכל מקום, משה ובני ישראל אמרו שירה כאחד מתוך יראת רוממותו, שנאמר אשירה לה' כי גאה גאה.
ותען להם מרים שירו לה' כי גאה גאה. אומרת המכילתא: כשם שאמר משה שירה לאנשים כך אמרה מרים שירה לנשים, ופירש רבינו בחיי מרים הנביאה היתה מקלסת לשכינה וכל הנשים אחריה, ואומרת שירה הזו בעצמה כמשה ובני ישראל. אולם בספר כנפי יונה להרמ"ע נכתב: ותען להם, לא לנשים אמרה כך, כד"א להן מיבעי ליה, אלא למשה ובני ישראל דזמרו גברין וענין נשין. לכאורה הדברים סותרים את דברי המכילתא, וכדי ליישב את הסתירה צריכים להבין את ההבדל בין נבואת משה לנבואת מרים.
מענוותנותו נבואת משה רבינו היתה שכלית ללא שום תלות בעולם הזה. להבדיל, מרים הנביאה נבואתה היתה בדרגה נמוכה יותר, על־כן נקראה אחות אהרן שהיתה בדרגת נבואה כדרגת הנבואה של אהרן. אומרת המכילתא: ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו, ואין יציבה אלא נבואה שנאמר ראיתי את ה' נצב על המזבח, מרחוק אין מרחוק בכל מקום אלא רוח הקודש שנאמר מרחוק ה' נראה לי, לדעה אין אלא רוח הקודש שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' וכו', מה יעשה לו אין עשייה אלא רוח הקודש שנאמר כי לא יעשה ה' אלהים דבר וכו'. משמע נבואתה של מרים היתה תלויה במעשה. במה דברים אמורים?
אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת. ביאר רבי לוי יצחק מברדיטשוב: אז ישיר - לשון עתיד - על שעלתה בלבם לומר שירה קודם התשועה, וכמו שפירש רש"י, שמשום שעלתם בלבם לומר שירה, נאמר ישיר; ובה מובן, שכוונת הכתוב כך: ויאמינו בה' ובמשה עבדו; אז ישיר משה ובני ישראל; פירוש: אז - בעת ישיר משה ובני ישראל - שקאי על קודם התשועה, שמשום הכי נאמר 'ישיר', אז: ויאמינו בה' ובמשה עבדו - שגם קודם התשועה האמינו, שבודאי יעשה עמהם נסים ונפלאות; וחדוש גדול השמיענו הכתוב שגם קודם שתשועה האמינו בה', שבודאי יושיע להם, שלבם נכון ובטוח בה', וקאמר: ויאמינו בה' ובמשה עבדו, ואז ישיר; וזהו לשון 'אז', כלומר: באותו זמן שקפץ נחשון לתוך הים, ובא עד צוארו קודם שנבקע הים, עלה במחשבה לישראל שיעשה להם נס, וישירו שירה, ולכן מובן תיבת 'זאת' שאיננו מובן, כלומר: באותו זמן, קודם שנבקע הים, בטחו שיעשה להם האל נס ויבקע הים, ואז בטחו שישירו השירה הזאת על הנס.
אמנם מרים בטחה בקיומו של הנס, כפירוש רש"י שמובטחות היו צדקניות שבדור שהקב"ה עושה להן נסים והוציאו תופים ממצרים. אולם מכל מקום, מדברי המכילתא וביאורו של רבי לוי יצחק מברדישטוב, יש לפרש שמרים תלתה את שירת הים בגבורתו של שבט יהודה להיכנס לים ראשונים עוד בטרם נעשה הנס. על־כן נאמר ותען להם, ששירת הים היתה תלויה במעשה הגבורה של שבט יהודה. או ותען להם, שמרים הנביאה רצתה לשמור על כבוד בני ישראל ולהצניע את נבואתה ואת שירת הנשים. או שמרים הנביאה ידעה שנבואתה איננה בדרגת נבואתו של משה רבינו שהיה שקול כנגד כל ישראל, על־כן נאמר ותען להם. מטעמים אלה לא אמרה מרים אשירה, אלא שירו לה' כי גאה גאה.
מדת הענוה ומדת הבטחון הן מדותיו של דוד, נעים זמירות ישראל. מדת הענוה, שדוד קרא לעצמו תולעת ולא איש, ולמרות שהיה מלך וחכם גדול, בהתפללו אל הקב"ה לא החשיב את עצמו לא למלך ולא לחכם גדול, אלא לבשר ודם, שנאמר חנני ושמע תפלתי. מדת הבטחון, שמגודל בטחונו בקב"ה יתברך שמו, על כל צרה שבאה עליו, היה אומר שירה על הישועה קודם הישועה. מכאן מובנת מחלוקתם של רבי אליעזר ורבי יהושע. תנו רבנן: כל שירות ותושבחות שאמר דוד בספר תהלים, רבי אליעזר אומר: כנגד עצמו אמרן, רבי יהושע אומר: כנגד ציבור אמרן. רבי אליעזר אומר: כנגד עצמו אמרן, כנגד עצמו, פנימיותו, בטחונו בקב"ה יתברך שמו. רבי יהושע אומר: כנגד ציבור אמרן, כנגד ענוותנותו, חסידותו, אהבתו לכלל ישראל. כמובן ששתי הדעות צודקות ומשלימות זו את זו.
מהפירושים לשירת הים למדים ששירה יש לומר מענוה ומבטחון. מענוה, ששיר הוא שיר רק אם נאמר מיראת רוממותו. מבטחון, ששיר הוא שיר חדש רק אם נאמר מבטחון באהבתו של הקב"ה לבריותיו. וכשאומרים שירה מיראה ומאהבה, או מאהבה ויראה, אזי שרים להקב"ה יתברך שמו שיר חדש.
תגובהתגובות