לפעמים,
בין חושך לאור
בין ערפל וענן
בין תקווה ליאוש.
את ניצבת. לבדך
עם דמעה קטנה
וחושבת
מה היה אילו..
ואיך..
ו..למה?
בין הערביים.
עלות השחר.
ודמדומי חמה-
משמשים בעירבוביה
ואת לבדך שם נצבת,
תוהה
שואלת-יודעת-ממאנת לשמוע
לבדך.
ולפעמים,
עת הבוקר שולח קרנו
והלב מתמלא לאיטו
את מבינה
כי ככה זה.
ולא היה יכול להיות אחרת
תגובות
ריגשת אותי... תודה לך.