רק המעבר בין הבית לשורה האחרונה היה לי חד מדי. מ"אניח שם את ראשי העיף/ ככלות כחותי" ל"ארוצה אליך". זה טוב לנוח מעט כשתש הכח, ועוד יותר טוב להזדרז ובסיום המנוחה לרוץ שוב... אבל המעבר היה חד מדי לטעמי.
ואולי כל שנותר לי - להתקנא קנאת סופרים של ממש במידתך זו.
ה' בניסן תש"ע, 22:09
תודה,ישירת הנפשי
התכוונתי, שכשהכוחות כלים, הנפש מתרוממת וכל רצונה הוא לרוץ, בכל כוחה אל אלוקים. שבוע טוב!:)
ה' בניסן תש"ע, 23:43
יפה מאוד.ימפלי
נהניתי לקרוא ולחוות את תחושת ההתרוממות. תודה לך.
י"א באייר תש"ע, 05:37
כמו הבדיחהיאנונימיי
שיש בה הרבה מן האמת... איש אחד הלך הלך הלך התעייף התחיל לרוץ.
י"א באייר תש"ע, 23:38
:)ישירת הנפשיהודעה אחרונה
ו' בניסן תש"ע, 01:03
שיר יפה, התרגשתי.יממעמקים.י
אולי כדאי, שאם כבר מנקדים, לנקד הכל.
ו' בניסן תש"ע, 01:48
נהנתייגדול וקטןי
מראה את מה שכולנו שוכחים מרוב מאבקים והתנצחויות - המקדש הוא קודם כל "ושכנתי בתוכם" - "להתנחל בלבבות" - שלנו!
[ואני לקחתי את את הכתלים והבית וכו' כמטאפורות של התורה עצמה ב- "עשו לי מקדש..."]
לענ"ד עדיף היה לנקד הכל. וחוצמזה שהפריע לי משהו בניגון של השיר (המשקל, אם תרצי), הכל מצויין.
תגובות
ואולי כל שנותר לי - להתקנא קנאת סופרים של ממש במידתך זו.
שבוע טוב!:)
תודה לך.
איש אחד הלך הלך הלך
התעייף התחיל לרוץ.
[ואני לקחתי את את הכתלים והבית וכו' כמטאפורות של התורה עצמה ב- "עשו לי מקדש..."]
לענ"ד עדיף היה לנקד הכל.
וחוצמזה שהפריע לי משהו בניגון של השיר (המשקל, אם תרצי), הכל מצויין.
שבוע טוב!
אסף.