בעינ''ב
שוב.
יושבת בוכיה,
מצחקת, שותקת,
כדרך בני האדם.
או שמא לא כמותם-
לבד.
קרירות לאין קץ,
מחשבות נודדות
עוברות- חולפות להן
עם הרוח.
ואני, מה אני?
נקודה קטנה מול עולם גדול,
מלא בצירופי מקרים
שיוצרים מציאות שונה
של בדידות, בלתי מוסברת.
ושוב אני לבד,
מולכם
כן, אני לבד גם כשאתם
כאן, איתי.
תגובהתגובות