בס"ד
"הודו לד' כי טוב- כי לעולם חסדו" אשרינו, אשרינו שזכינו למציאות כזו שאנחנו מסוגלים לומר את המילים הללו להיות "עבדי ד'" באמת, ללא מרות שנמצאת מעלינו, שכופה עלינו את רצונה, שמחייבת אותנו ללכת בבגדים מסויימים, שמחייבת אותנו להיות במקומות מסוימים, שכל ספר שיוצא עובר דרכה והיא עושה בו כרצונה, ומשנה את התורה שלנו!
כמה טוב ישנו באור העצום הזה, האור של החירות, אבל זה הרבה יותר מזה- ביום העצמאות זכינו והתקיים בנו חיבור של שני הניסים הגורמים לעשיית יום טוב וכך מובא במגילת תענית-
מגילת תענית (ליכטנשטיין) הסכוליון
אמר רבי יהושע בן קרחה מימות משה לא עמד נביא וחדש מצוה חוץ ממצות פורים אלא שגאולת מצרים נוהגת שבעה וגאולת מרדכי ואסתר אינה נוהגת אלא יום אחד. דבר אחר. ומה גאולת מצרים שלא נגזרה גזרה אלא על הזכרים בלבד שנאמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וגומר עשו אותם ימים טובים גאולת מרדכי ואסתר שנגזרה גזרה על הזכרים ועל הנקבות שנאמר מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד על אחת כמה וכמה שאנו חיבים לעשות אותם ימים טובים בכל שנה ושנה.
לפני כ70 שנה בערך בא צורר ימ"ש ורצה להשמיד אותנו לגמרי, להשמיד את המושג 'יהודי' מן העולם, ושוב הראנו שקיום העם היהודי הוא איננו מקרי, איננו מקומי, איננו זמני אלא הוא נצחי ומהותי!
באנו לבית שלנו, לדרוש את אשר שייך לנו, זכינו ועול המלכויות שבמשך כאלפיים שנה הורד מעלינו, זכינו לעלות בחומה באישורם של האומות, הן בהחלטת סן רמו, והן בהחלטת האו"ם. ומאז שוב נפגשנו עם הצוררים המחפשים אותנו בכל מקום ובכל שעה.
ישנם שני מרכיבים למצוות ישוב הארץ-
הראשון והוא הפשוט וזה כיבוש הארץ.
השני הוא החזקת הארץ תחת שליטתנו.
וב"ה ביום העצמאות החלה השליטה הריבונית שלנו בארץ ישראל, מצוות ישוב הארץ החלה להתגלות בשלימותה. על זה ראוי לזעוק "הודו לד' כי טוב! כי לעולם חסדו!"
אך ביחד עם השמחה העצומה הדמעה מנצנצת בתוכנו, על כל הדרך הארוכה שאנו עוברים מרגע הקמת המדינה הקטנטונת הזאת שמגלה לנו כמה תעצומות נפש צריך בשביל להיות ולחיות במדינתנו. כמה כוחות נפש נדרשים מאיתנו. כמה כאב בא בשעת הלידה! כמה צירי לידה כואבים! כמה הרוגים על קידוש ד' במדינה הזאת!
וכאן אנו צריכים לזכור, האויב לא מבדיל ביננו, לא משנה לו אם מדובר באנשים שדעתם ימנית או שדעתם שמאלנית, לא משנה לו אם זה אדם המכונה 'דתי' או שמדובר באדם שמכונה 'חילוני'.
ממנו אנחנו צריכים ללמוד, כמה אין הבדלים ביננו, וזה תפקידו של יום הזיכרון לפני יום העצמאות, רק מתוך האחדות העליונה הזאת אנחנו יכולים להכיר בערך העליון של מדינת ישראל, רק מתוך הקישור העמוק לכנסת ישראל, רק מתוך הקישור לפנימיות נשמתנו אנחנו מסוגלים להכיר, להעריך ולפעול במדינה אשר היא יסוד כיסא ד' וחלק בלתי נפרד מגאולת ישראל שהחלה להופיע לפני כמאה ושישים שנה.
"הודו לד' כי טוב- כי לעולם חסדו!"
חסדו של הקב"ה לא עוזב אותנו, גם במציאויות הקשות ביותר, בשאול תחתיות הכי נורא שהאומה שלנו יכולה להיות, זה לא משנה, ישנה נקודה פנימית שאינה ניתנת לשינוי, נקודה שמחיה את כל המציאות כולה, והיא הנותנת את המשמעות למדינה זו. בלעדיה אין חיים במציאות, ובלעדיה אין קיום לכל הבריאה כולה.
זכינו להודות, זכינו לראות מדינה שעליה רק חלמו אבותינו בחלומות הכי ורודים שלהם, כשהם התפללו ועל שפתם היבשה מדם הצרות והיסורים נלחשה התפילה "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" הם עצמו עיניהם והמשיכו להתקיים כדי שבסופו של דבר יגיעו הדורות לארץ ישראל ולשלטון הישראלי.
עלינו להודות, מחויבים אנו להודות למי שעשה ניסים לאבותינו ולנו וגאל אותנו מעבדות לחירות, משעבוד לגאולה, ומאפילה לאור גדול שכל חושך לא יוכל לו.
"הודו לד' כי טוב- כי לעולם חסדו!"
תגובהתגובות