בעינ''ב,
אני שלא יכולתי להקשיב,
בסך-הכל לא רציתי להכאיב.
אני שלא יכולתי עוד לסבול,
כי שתיקה של שנים
מותירה לי זמן לאכול.
את עצמי.
את שהחדרת בי
שאין תקווה בלי אמונה,
זו את שבחרת לקבל בהבנה,
וזו את ששברת לי את חומת ההגנה.
ועכשיו זו שוב אני
שבוכה על שלימדת אותי,
איך לכאוב.
[איך שפעם עוד ידענו,
לאהוב.]
----
נערך.
תגובהתגובות