והלב כואב,
איבדנו אבא רוחני.
אבא אשר היה שם בשבילנו
כשביקשנו וגם כשלא.
אבא שכיוון אותנו לדרך הנכונה,
דרך התורה, דרך האמת.
והלב צועק,
מבקש רחמים.
רחמים על עם ישראל, העם הנבחר.
רחמים מאבא, האבא הרחמן.
אבא אשר מחבק, אוהב וסוטר כשצריך.
מאהבה, מאהבה הוא סוטר.
והלב זועק,
הסטירה כואבת עד דם, שורפת. שורפת הסטירה.
ומדאיג יותר, מהי תהיה הסטירה הבאה? ומתי?
או שמא לא נזדקק? האם הבנו את המסר?
האם סוף סוף נפקח את העניים ונחזור בתשובה?
תגובות
כמו "כאפה", ולא "סתירה"-כמו מחלוקת...