עשרות פנים לא מוכרות מסביבי. הלב דופק, העיניים בורקות מהתרגשות. נשיקה של אמא מתרגשת עדיין טרייה על הלחי, וקולה המתפלל עוד מצטלצל באוזן: "ה' יהיה בעזרך, גיבור. תזכור שאנחנו בבית אוהבים אותך ומתפללים להצלחתך."
"חברים, שתי דקות הקשבה."
משתתקים. עשרות עיניים ננעצות.
"תראו, אתם עומדים עכשיו בפני תקופה לא פשוטה. תקופת ארוכה, קשה, סוחטת. יש לכם תפקיד לאומי. גורלי, אפילו. עיני עם ישראל כולו נשואות אליכם. תידרשו לעמוד בשגרה צפופה ועמוסה, בלי לעצור לרגע. אני רוצה שתפעלו במלוא האחריות, בכל הכח, בכל העוצמה. אני רוצה מכם דבקות במטרה. תשקיעו את כל הכוחות, פיזיים ומנטליים, במשימה החשובה שאתם נקראים אליה. תמיד תזכרו בשביל מה באתם לכאן ומה התפקיד שלכם כרגע. אל תוותרו לעצמכם. רק כך נצליח במערכה.
תדרש משמעת עצמית חזקה. אתם תעברו לילות ללא שינה ותצטרכו להמשיך למחרת בעיניים אדומות, כאילו כלום לא קרה.
אני מצפה שכל אחד יתן את המקסימום, בלי לוותר לעצמו על כלום, בלי לחפף, בלי תירוצים. שכל אחד יקדיש את כל זמנו למשימה. מי שרוצה להצליח יצטרך להסתפק במועט, לא להתפנק, להקיא דם מרוב מאמץ.
רק אז הוא יהיה מסוגל לעמוד מול חייל בשייטת, במגל"ן, בסיירת מטכ"ל - חיילים כאלה, שקורעים את עצמם מהבוקר על הלילה, שמחרפים את נפשם - לעמוד מולו ולהסתכל לו בעיניים, בלי להשפיל מבט. לעמוד מולו ולדעת שגם אתה מסרת את הנפש, שגם אתה לא התפשרת.
אני מאמין בכם וסומך עליכם. בהצלחה."
אז התיישבנו, כל אחד ליד החברותא שלו, והתחלנו את הסדר הראשון של שיעור א'.
אמר ריש לקיש: מניין שאין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליהם? שנא' (במדבר יט, יד):
"זאת התורה, אדם כי ימות באוהל".
אמרי דבי רבי ינאי: מאי דכתיב (משלי ל, לב): "כי מיץ חלב יוציא חמאה"?
במי אתה מוצא חמאה של תורה? במי שמקיא חלב שינק משדי אמו עליה.
תגובהתגובות