לעוצמת אלומת האור שבקעה מהמגדלור
לא נחשפנו, רחקנו ממנה שנות אור
ובהוד מילה לא נידע לשזור
רקמת חיי אור של גדול הדור
אך נגיעתינו שהיתה בקצה הזרקור
בדם ליבנו נחקקה, לעד אותה נזכור
ועתה בים אפילה אבדנו כשכבה האור
תרים אחר קרן אור, משם אליו לחזור
רק נדע לקונן על שהיה הוא לנו
ואיננו
על חוטי זהב ששזר בעורקינו
על הבזקי אור שהבזיק בנו
ואיננו
תגובות
בסוף- בבית האחרון כתבת"הבזקי אור שהבזיק לנו...וכו'." אבל לענ"ד אם הוא הבזיק בנו הבזקי אור אז הם נשארים אצלינו בלב, לא?
אתה פשוט יכול לשנות למשהו כמו:
"...הבזקי אור שהבזיק לנו
נשארו חרוטים בנשמתינו."
או משו' כזה.
:)