בחירה חופשית.
המרדף היה ארוך במיוחד. טור של ניידות מיללות דלק בעקבות מכונית, מסחרית כהת חלונות, שתמרנה במיומנות על הכביש. רמזורים אדומים הבהבו בתדהמה למראה לובשי המדים החולפים על פניהם פעם אחר פעם בהתעלמות מוחלטת. פרצופים סקרניים רבים נדבקו לשמשות למשמע רמקולים הזועקים "עצור" "עצור" ללא הרף. כשרעש להבי הפרופלור של מסוק המשטרה הצטרף לבלגאן, האנשים כבר חזו בסרט שלם. רק אדם אחד היה מנותק מכל זה כאילו כל ההמולה לא נוגעת לו. הנהג. גבר קשוח למראה שהוביל בסערה את הרכב הלבן דלעיל. שוטר חד עין במיוחד אף הבחין בעשן סיגריה שהבחור מעשן. כאילו הוא אחד הצופים בסרט הנזכר. האמת שהיו לו סיבות להיות מאושר. ביננו, מי מאיתנו לא היה מחייך לקולם של תרמילים דחוסים בשטרות שמתגלגלים להם מאחור, פרי מאמץ ותכנון של חודשים...
קול סירנה חזק במיוחד הציג ניידת שצצה לו כמחסום בדיוק ממול. בלי למצמץ הוא הזיז את ההגה, עלה על המדרכה מניס אנשים לכל עבר ועוקף את הבעיה. הרמקולים שמאחור חרקו בכעס. נידמה היה לו ששמע משהו לגבי פתיחה באש. הוא לגמרי לא הופתע, אפשר היה לנחש שהשוטרים לא יגלו רגישות מיוחדת, כלפי מי שהיעז להכות בקודש הקודשים. 'בנק ישראל'.
למתבונן מהצד קשה היה לראות את הנמלט נחלץ מהסיפור הזה כאדם חופשי. גם קצין המשטרה שישב במסוק התחיל כבר לתכנן את מהלך החקירה. אבל הוא בלי דאגה אף פעם לא היה מתבונן מהצד לא בשכונה ובטח שלא בארגון. האמת היא שלו הקצין הנכבד היה יודע את התוכנית היה מתחיל לדאוג לעצמו. התוכנית באמת היתה פשוטה. מהרגע שהוא יוצא לכביש המהיר, אחרי
הכביש המהיר הופיע על המרקע כמו כביש קליפות התפוזים. חישוב פשוט מעלה כי במהירות של מאה קמ"ש חולפים להם ביעף
מה! הוא צפר בעוצמה. במפגש בין רכב על מאה לילדה קטנה היה ברור ידו של מי תגבר, או במקרה דנן, את חלקיו של מי יצטרכו ללקט.
›
לפני שנמשיך הבה נעלה שאלה לדיון.. הרב א"א דסלר בספרו 'מאמר מאליהו' מלמד נושא חשוב במאמרו 'נקודת הבחירה': לכאורה הקב"ה לא הוגן לזה נתן כשרון התמדה ולזה נתן כשרון שכלי. זה מלא בחוליים ומדוויים וזה מתנהג וחי כאילו המשפט 'התורה מתשת כוחו של אדם' לא נכתב על שכמותו. זה נולד להורים דתיים לאומיים עמוק בקמ"ש וזה שם ב'מאה שערים'. זה נולד דתי וזה נולד חילוני. זה חונך לטול ידיים כל בוקר ועושה זאת כפי שנושם ואוכל. אין לו התלבטות קלה אפילו בקשר לזה. אחד בעולם הבא יקבל שכר גדול יותר, איך יבואו לשני בטענות? ואם לא יבואו גם זה לא הוגן. מה עניינו שזה ינחל עוה"ב בקלות שהרי תינוק שנשבה הוא וזה יירש גיהנם?! או במילים אחרות לכאורה אין לאנשים בחירה חופשית! כך גדל כך חונך כך עשה...
›
חם. ושוב חם. ממש ממש חם. חום איטי כזה מטפטף מעייף מעצבן. בבית המדרש המזגן לא עובד והסדר סדר צהריים שמטבעו יש ושוחק הוא את האנשים. ולפתע בלי שום התראה מוקדמת מבזיק הרעיון. גאולה של ממש, שם למטה במקרר יש ארטיק קרח מרענן.
תשאלו אם הפיתרון כל כך פשוט למה הוא מחכה? אלא מה לעשות שאותו ארטיק צונן ומזיל ריר לא בדיוק שייך לו. זאת משום שהוא טמון במעמקי השקית שעליה מתנוסס בגאון שם של משיהו אחר. אנחה כבדה. כן, אנחה שוברת גופו של אדם. גמרא מפורשת. אבל כמה שהארטיק הזה יכול להציל אותו. להחזיר אותו למיגו במקום עדים, שבועת היסת, חזקה. זה בעצם שואל שלא מדעת. קול קטן בפנים לוחש לו 'הוא בטח מסכים', מה עוד שברגע שנגמר הסדר הוא קופץ למכולת ומחזיר אחד כזה בדיוק. זה בכלל לא ישנה לו.
הוא יורד לחדר אוכל ומתלבט מה אומרת ההלכה. הוא לא יודע. יכול להיות שבעל הדבר ממש לא רוצה שהוא יקח והדוחף פה הוא ה'בעל דבר'. ההתלבטות קשה לקחת או לא לקחת? השקית (צהוב, אם התעניינתם) יוצאת אחר כבוד מהמקפיא ומכילה ארטיק בדיוק מהזן האהוב עליו, עם קנייץ' פטם וגרטל. הוא החליט להפסיק לחשוב, מוציא אותו בוהק יפיפה. הוא בטח יסכים!! הוא החליט. וזה גם לא יחסר לו וגם הוא מיד מחזיר! הארטיק נפתח.
›
קרה לכם שהשתמשתם במשהו של מישהו אחר כי הוא בטח מרשה? קרה לכם שהשתמשו במשהו שלכם? פעם הבאה תבררו את זה הלכתית, זה לגמרי לא פשוט.
›
עשרה מטרים בסך הכל. בעשרה מאמרות נברא העולם כדי להפרע ממהרסיו. בעשרה מטרים הוא יכול להרוס עולם מלא של נשמה יהודית. לעצור כבר אי אפשר במהירות הזאת. באנחה קורעת לב הוא הזיז את ההגה ופספס את הכניסה למנהרה. כעת אין יותר סיכוי, החבר'ה לא יסלחו על זה. ובכלא, בכלא הוא לא יושב. נקודה. בצחוק מהדהד של השלמה הוא הוביל את הרכב לתהום עמוקה עמוקה.
›
זה מה שהרב דסלר מכנה 'נקודת הבחירה'. תארו לעצמכם מה יהיה על שני מכרינו במשפט בעולם שכולו אמת. נכנס ר' גנֶב לאולם ענק, אינסוף של פנים מלאכיות מביטים בו. ושם על הבמה מתהלך לו הקטגור מלאך לבוש אדרת שער שחורה כתהום, מלאה בעלטה. באמתחתו פנקס מלא חטאים. בקול זדוני הוא חושף פה מלא שיניים וניבים ומתחיל להקריא: ביום היותו בן 13 הוא גנב, בן 13 ויום אחד גזל למחרת שדד ואח"כ עשק, ובהמשך עוד ים של חטאים וגנבות המאוזנים הענקיות שהיו שם כמעט ולא הכילו. וככל שהרשימה התארכה הסנגור הצחור שעמד ממול רק חייך.
אתם מבינים ילד שנולד בשכונת פשע שינק עם חלב אימו שבשביל לחיות צריך לגנוב ובשביל כבוד צריך לגזול, והדבר פשוט לו שכשרוצים לאכול מפלחים מהבסטה, אין זו אשמתו שום עושק ושום גזל, אלא מאי? נקודת הבחירה שלו היא האם להרוג ילדה קטנה באמצע מרדף, כי זה גם לו מובן שלא עושים שם זה משהו שקשה לו ושם הוא ניבחן אם עבר- עבר הוא קיבל 100, לא יודע אם ישב בחלקו של אברהם אבינו בגן עדן, אבל ודאי שאי אפשר לבוא אליו בטענות.
מאידך בחור ישיבה מלא בש"ס ופוסקים, ודאי שיקבל שכר על כל אלו, אבל באמת הרי בבוקר פשיטא לו שייטול ידיים הוא עושה זאת אוטומטית הוא מבין ויודע את ערך הלימוד והמצוות והוא לומד. הוא לא עושה זאת מתוך ברירה אלא מתוך החינוך שקיבל.במקום בו יש צדדים הפכיים במקום בו הוא עומד בפני קושי והתלבטות שם נקודת הבחירה שלו, שם המבחן האמיתי. יש אדם שנקודת הבחירה שלו היא האם ללמוד משנה או גמרא ויש שאצלו זה האם ללמוד עם תוספות או בלעדיו.
וכך כשגומר אדם שלב אחד והדבר נקנה לו והופך להיות פשוט, נקודת הבחירה שלו מתרוממת גם היא, וזה סוד ד' שמדקדק עם צדיקים כחוט השערה.
אפשר להבין כעת כל מקום שכתוב על הגדולים שחטאו הכוונה היא יחסית לנקודת הבחירה שלהם, אבל וודאי צדיקים הם וקדושי עליון ואין הם דומים לנו כלל.
לכן ריב"ז בוכה לפני מותו ואומר איני יודע אם מוליכים אותי לגן עדן או לגיהנם שהרי וודאי שתנא קדוש הוא, אלא דואג הוא לאותה נקודת הבחירה שאותה יצטרך לתקן לפני שיקבל שכרו (כמובן שלנו אין ספק מה היה בסוף). אין זו חכמה שנטל ידיו ואין זו גדולה שמניח תפילין. עיקר שכרו יהיה על אותה נקודת הבחירה וממילא מובן שדווקא כשקשה לנו עלינו להתאמץ. דווקא כשאין כח צריך לעמול. שם, באותו מקום שאנו כמעט מתיאשים שם מחכה הקב"ה שנצליח, שם הוא בוחן אותנו. נקודת הבחירה.
תגובהתגובות