נבואה שנצרכה לדורות

סמטאות העיר נראות כמו בראשונה. בתי ארז נאים עומדים משני צידי הרחוב הנקי, העיר מוקפת חומה. אבל אם תשא את עיניך מעל הסמטאות הנאות, תוכל לראות מה חסר. החלל הגדול, שעליו עמד, עד לפני שבעים שנה, בית המקדש, צורם לעין וצובט את הלב. מבין הריסות המקדש ניתן להבחין בעשן המיתמר מן המזבח. רק המזבח הוקם. כבר כמעט עשרים שנה חלפו מאז התיר להם כורש לשוב לארצם ולבנות את המקדש, אך רק 42,000 עלו. מעט מזעיר מהעם. כל חשובי העם ונכבדיו נותרו לשבת על סיר הבשר בבבל. וגם מי שכבר עלה – דלת העם, נושאי נשים נוכריות, מחללי שבת. איך אפשר לבנות את המקדש במצב שכזה? הרי הוא יחרב מיד!

קול צעקה פילח את דממת הבוקר הסתווי: "הַעֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב?!"

ראשים הציצו מכל החלונות, חנוונים יצאו את חנויותיהם, והכל התבוננו בחגי הנביא הפוסע בסמטאות אל עבר המקדש החרב. הם הלכו אחריו בראש מורכן, עד שעצר ברחבה לפני שער המים. הוא עמד, דומם, גבו אליהם ופניו מופנים מעלה, אל הר הבית והמקדש החרב שעליו, ולאחר כמה רגעים פנה אליהם ואמר: "הָעָם הַזֶּה אָמְרוּ - לֹא עֶת בֹּא עֶת בֵּית ה' לְהִבָּנוֹת. אין זה הזמן לבנות את המקדש, העם עדיין לא מוכן..." קולו היה קר כקרח.

חגי העביר את מבטו החודר מאחד לשני, סוקר את כל הנאספים. רובם אנשים פשוטים, עמי הארצות, ריקים ופוחזים. הותירו את נשותיהם היהודיות עגונות, והלכו ונשאו להם נערות יפהפיות נוכריות. הם החזירו לו מבט אטום, נטול כל חרטה. ואז, לפתע, רעם קולו בשאגה: "הַעֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב?! איך אתם מסוגלים לשבת בבתי הארזים שלכם כשבית המקדש עומד בחורבנו, כשהר ציון שמם?! איך זה שבֵּיתִי חָרֵב וְאַתֶּם רָצִים אִישׁ לְבֵיתוֹ?!" הוא שב והעביר את מבטו על כולם, אך כעת לא היה אחד שההין להביט בעיני הנביא.

לאחר כמה רגעי שקט, פתח חגי חרש: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, שִׂימוּ לְבַבְכֶם עַל דַּרְכֵיכֶם: עֲלוּ הָהָר, וַהֲבֵאתֶם עֵץ, וּבְנוּ הַבָּיִת..." השקט נקטע בפרץ של לחישות רמות: "אבל זה לא הזמן..." "הבית יחרב בשנית..." "לא תשרה בו שכינה..." "אנחנו צריכים לתקן את דרכינו..."

חגי שב והרים את קולו. הלחישות פסקו באחת. "עֲלוּ הָהָר, וַהֲבֵאתֶם עֵץ, וּבְנוּ הַבָּיִת, וְאֶרְצֶה בּוֹ וְאֶכָּבְדָה אָמַר ה'!"

"וַיָּבֹאוּ וַיַּעֲשׂוּ מְלָאכָה בְּבֵית ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵיהֶם".

ùùù

רוח סתיו סקרנית רפרפה על דפי העיתון של שבת, והותירה אותו פתוח על שולחן המרפסת. על עמוד אחד זועקת כותרת גדולה: "יהיה חורבן בית שלישי!" כותרת המשנה מודיעה כי אין זה הזמן לבנות את בית המקדש, העם עדיין לא מוכן לכך. העמוד שמנגד מבשר שנותרו עוד מספר יחידות דיור מקסימות בשכונה שקטה ונהדרת, ממש צופה אל הכותל ואל כיפת הסלע. מודעה קטנה יותר, מתחת, מציעה לרכוש מטבח מפואר מעץ ארז במחיר מבצע.

"נְבוּאָה שֶׁנִּצְרְכָה לְדוֹרוֹת נִכְתְּבָה".

בסביבות ט' באב התפרסמו בעיתונים ובעלוני השבת השונים הרבה מאמרי דעה בסגנון "יהיה חורבן בית שלישי!", "העם עוד לא מוכן"...

"הַעֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב?!"