אני יודעת שזה מה שצריך.אבל זה לא מה שאני מרגישה.
צריך לעזור לה,אבל אני רוצה כבר ללכת הביתה.
כבר שלוש בבוקר.אני עדיין בסניף.
אביטל הקומונרית המסורה מסדרת ומחזירה דברים למקום.
עד שהחניכים יגיעו למפקד בשבת כבר לא יישאר רמז
למה שהתחולל כאן במשך הלילה.
אני עייפה ומתה לישון.כל עצמותיי זועקות לשינה.
אבל לא.
צריך לעזור.להחזיר גואש למקום,לשטוף קצת ת'רצפה ולהחזיר
לסניף את המראה ה"נורמלי" שלו...
זה קשה,אבל אני יודעת שזה מה שצריך.
ואם לא עכשיו-אימתי?
תגובות
זהו. חסל סדר גואש בשיער\בנעליים\בפנים, חסל סדר חניכים נודניקים שרצים אחריך עם מכחולים ומדריכים מותשים וכל מיני חתיכות של דברים מפוזרים, עפים באוויר, ורשימות של חולצות וגלופות, וטקסטים להצגות ו..
כל הכבוד לך!
ואומרים- אם זה קשה סימן שאפשרי.
אגב-אני לא מדריכה...אבל זה נכתב בהשראת מדריכתי