לפעמים זה תופס אותך.באמצע היום,בלילה,אתמול,מחר.משהו חזק וכבד מושך את הלב שלך עמוק למטה,לתוך בורות שאף פעם לא הכרת בעצמך.
בהתחלה אתה מנסה להדחיק,מספר איזה בדיחה,קונה לעצמך משהו,צועק ומדבר כדי שאף אחד לא ישים לב שמשהו לא בסדר אצלך,אי שם בפנים.תמיד אמרו עלייך שאתה ילד מופנם,לא ידעת עד כמה.
זה מתגבר.אתה מרגיש שאתה לא יכול כבר לדבר.מפחד שאם תפתח את הפה יצאו לך נהרות של דמעות מהבור החשוך שלך.
מסתובב כל היום עם גוש של דמעות בגרון.
זה כבר מעיק,אתה רוצה להיכנס למיטה ולישון איזה שנה.רוצה לגלות שזה היה סתם סיוט.
אתה רוצה לדבר עם מישהו אבל מפחד שמילים שיצאו ממך ישמעו מגוחכות וקטנות כל כך.כל כך לא מספרות באמת ..אומרים שאין דבר שלם יותר מלב שבור אבל אתה לא מבין מה יכול להיות שלם בדבר המרוסק שיש לך שם במקום לב.
לפעמים זה תופס אותך,לא מרפה.
"אין דבר שלם יותר מלב שבור
אין זועק יותר מהדממה
ואין ישר מסולם עקום"
<הרבי מקוצק>
תגובהתגובות