אח אהוב שלי,
מוזר לכתוב אלייך כי אתה לא בן אדם של מכתבים, מוזר לכתוב אלייך כי עד לא מזמן היית כאן, לידי, צוחק, נושם, מדבר וחי יותר מכל אחד אחר כאן.אבסורדי שדווקא אתה,שחיית את החיים האלה עד הסוף,שתמיד אמרת שצריך לנצל כל רגע מהם,שדווקא אתה הלכת כל כך מהר.יש הרבה אבסורדיות בסיפור שלך,אבסורד שהאש,שאהבת כל כך היא זו שבסוף הרגה אותך,אבסורדי שהלכת ממני דווקא בחנוכה,בחג שהוא כל כך שלך,כל כך שלנו.
תכף אנשים מוזרים ימלאו את הבית,תכף יגידו עלייך כל מיני מילים יפות,ורק אני יעלם לפינה.
לפני שתופסים אותך כל האנשים האלה לדיבורים היפים שלהם,רציתי להגיד לך שאתה חסר לי כל כך,שכל יום שעובר פה בלעדייך אפור כל כך,מדכא כל כך,בלי השמחה שלך,בלי האש שהייתה בך.רציתי להגיד לך שבאותו היום שהלכנו לזהות את מה שנשאר ממך,הרגשנו שהשמיים נופלים עלינו.אמא לא הפסיקה לבכות כל הדרך,ואבא נראה כאילו נתקע לו גוש ענק בגרון.
ריציתי להיפרד ממך אח אהוב שלי,להגיד לך שהגעגועים קורעים אותי,ומהיום שהלכת אני לא יכולה לסבול את חנוכה,שכל כך אהבנו.לא יכולה לסבול את האש,שכל פעם שאני מביטה בה אני נזכרת בנו,איך היינו אוהבים אותה ואיך הלהבות השתקפו בעיננו.
אהבתי אותך מאוד אח שלי,
וקשה לי בלעדייך.
מחכה ליום שנפגש שוב בחזרה,
אחותך.
תגובהתגובות