עוד פעם עצרתי להביט,
בתוך נבכי נשמתי.
בלי משים לב ,נפתחו כמה פצעים,
שגרמו לי להתגעגע לקרבת אלוקים.
מחפש את הדרך המובילה אליו,
כי כה כמהתי לרוות בנעימיו.
היכן השביל המוביל אליו,
שבו אהיה מתחת לכנפיו.
רוצה להרגיש את אהבתו,
"עד שיהיה כאהבת חשוקתו"
ושוב מעיין הדמעות נפתח,
ואניי מרגיש כעלה נדף.
עזוב אני,אומלל ונרדף,
ובלעדיו,אני כקש נדף.
שוב פעם נשברתי.איך לכאן נפלתי?
היכן השביל המוביל אליו,
שבו אהיה מתחת לכנפיו.
רוצה להרגיש את אהבתו,
"עד שיהיה כאהבת חשוקתו"
ושוב פעם נתקעו המילים.
מתי אזכה לקרבת אלוקים.
לשבת ולרוות בטובך,להנות מזיו שכינתך.
מתי אזכה שיהא חלקי בזה.
עצם הכיסופים הם הקרבה.
עצם הגעגועים הם הטובה.
ועכשיו ואני לידו.
כן.ממש מתחת לכסאו.
ושוב חזרו הכוחות!
וסוף סוף זכיתי ליהנות מזיו שכינתו.
תגובות
התחברתי מאד לסגנון הכתיבה.
תודה רבה!
זה בתהלים באיזור הסוף, אני סומך עליך שתמצא את זה,
לא זוכר כרגע איפה זה.