אבל הערה קטנה, זה לא כתוב כמו רגשות של תאומים, אולי חברים טובים בתור תאומים זה אמור להיות תהומות של כאב ועצב. והתהומות האלה קצת חסרים. וחוצמזה הכל מדהים
כ"ד בניסן תשע"א, 20:09
תודה גדולה!יהדרולה!!י
ובאשר להערה- בסיפור עצמו אין הרבה אחרי שאופק מת. כלומר- לא מתואר יותר מידי דברים שקרו לאחר המוות , אלא רק את הדקות הראשון. וכאשר מת לך מישו קרוב ל"ע, בדקות הממש ראשונות לא כל כך מעכלים שמת לך ואתה לא כ"כ מספיק להיות עצוב כמו שתהיה אח"כ. לכן אין יותר מידי פירוט של רגשות. אבל תודה בכלופון!!!
כ"ד בניסן תשע"א, 23:38
יפה ממשיבקטנהי
כ"ה בניסן תשע"א, 01:02
אהה ושכחתי להוסיף בקשר לשם אופקיטליהי
עשית איתו אחלה שימוש.
כ"ה בניסן תשע"א, 11:33
בקטנה ועתליה- תודה!!!:P:Pיהדרולה!!י
שבת שלום!!!
כ"ה בניסן תשע"א, 12:48
ממש יפה, רק משהו שעלה לי בראש בסוף,יבת-ישראל-וציוןי
כשאח שלה מת, והיא מרגישה ש"לעולם לא אוכל לגעת באופק" אולי היא מתכוונת שהיא חושבת, שהיא לא תוכל יותר להמשיך הלאה ולהגיע למקום כלשהו בלי אחיה?... ושוב, כתיבה וסיפור ממש יפים. שבת שלום!
כ"ה בניסן תשע"א, 15:32
בת ישראל וציון-יהדרולה!!י
למשפט הזה יש כתה משמעויות. 1. היא לא תוכל לגעת בקו האופק. 2. היא לא תוכללגעת באחשלה... וכל אחד יכול לפרש את זה איך שבאלו:) שבת שמחה!!!
כ"ה בניסן תשע"א, 15:45
שימי לב להארות שהערתי לך במסר,יבת שמשי
הן נכונות וכדאי לך להעיף בהן מבט.
כ"ה בניסן תשע"א, 18:37
בת שמש-יהדרולה!!י
לא קיבלתי שום מסר:(
כ"ו בניסן תשע"א, 20:51
כשפסלתי את הסיפור כי שלחת ל"שירה"? זה.יבת שמשי
כ"ו בניסן תשע"א, 21:34
בת שמש-יהדרולה!!י
התייחסתי לפני ששלחתי שוב..(הרחבתי על הדמויות)
כ"ט בניסן תשע"א, 21:31
וואו!!!!! מדהים!!י~מאמי~י
ד' באייר תשע"א, 14:33
די!! זה כ"כ עצוב=(...ישלום לאמונותי
זה מהמם! אוף! למה זה נגמר??
ט' באייר תשע"א, 10:50
איי..יL ענקי
הדהים אותי הבדלי הכתיבה בין 2 הקטעים הקטע הראשון כולו שמח וילדותי וממש משדר אופטימיות הקטע השני זה כבר לא אותו ילדה היא הרבה יותר בוגרת אולי בגלל שהיא לא מתארת תחושות ואז כשמגיעה תחושה זה תחושה של אובדן של רוע..
שתי הפכים שהצלחת ללהדגיש נורא חזק. ועוד קטע קטן טיפה נפלת לקיטשיות בקוטע הראשון זה לא גרע הרבה אבל בכל זאת יש מה לשפר חוץ מזה באמת מדהים..
ט' באייר תשע"א, 12:04
אנא-קל! תודה גדולה!:)יהדרולה!!י
תוכלי לפרט קצת יותר איפה אפשר לשפר? שבת שלום!!:)
י"ב בסיוון תשע"א, 17:26
וואו!! אין מילים. באמת.יעכבר הכפרי
יפה, מרגש, חזק. פשוט מושלם.
י"ב בסיוון תשע"א, 17:28
רק הערה קטנה שצצה בזמן שקראתי שוב>>יעכבר הכפרי
"ראיתי את הנעל שלו, מציצה משקית לבנה ענקית, שכיסתה את כולו." למה כיסו אותו בשקית? חוצמיזה-כבר אמרתי קודם.
י"ג בסיוון תשע"א, 00:09
^^^^^^^^^^^יהדרולה!!י
שקית לבנה ענקית-שמכסים בה גופות....
י"ג בסיוון תשע"א, 17:38
זה לא סדין....?....יעכבר הכפרי
י"ג בסיוון תשע"א, 21:17
זה מין שקית-סדין כזהה...יהדרולה!!י
ב"ה אני לא יודעת:P
י"ח בסיוון תשע"א, 21:52
וואי מהממם!! ממש מרגש- ומה שאהבתי שזה קצר ולעניין.יfunnyי
ג' בתמוז תשע"א, 02:43
אני לא אוהב את הטראגיות הזאתיolam70י
לא בגלל שאני אדם אופטימי, ולוואי. זה נראה לי בריחה מהירה מידי בסיפור, קלה מידי, כי הרי מוות הוא דבר מזעזע, ובסיפור אנו רוצים לטלטל, והנה מוות. ובעיני, הכישרון הוא לקחת דברים יומיומיים ובנאליים, מציאויות של אנשים, כאבים לא מוכרים, ולהעביר אותם ברגש, בטלטול דק.
את: רצתי למים, סוערת.לא לראות, לא לחשוב, רק לשחות, עד גבול היכולת, עד לאן שרק אפשר. הבטתי לאופק, לשמש שנחצתה לשניים, כמוני. וידעתי, לעולם לא אוכל לגעת באופק. מאוד אהבתי. זה מבטא את היכולת שלך לחוש את הרגע, את הרצון, ואת מה שעוצר. אם כי, די בנאלי גם לקרוא לו אופק, כמעט קיטש'. החלק הראשון נראה כאילו הכנסת אותו בשביל הפאונטה של החלק השני. תיאור יותר מוצלח של היחס בינהם, לאו דוקא מיד בסיפור המעשה והים היה מכניס אותנו, הקוראים, אל המרקם הזה, והאח המאגניב הזה. לא הבנתי למה היית צריכה להרוג אותו, מה הרווח כאן, מלבד מה שציינתי למעלה. בעיני, גם אם הייתי מספרת עלילות אופק ושקיעה בצורה של מספיק רגש זה היה מספיק קסום.
וכמובן, עדיף את קורין אלעל בביצוע של השיר.
ועצם זה שהשקעתי בשעה הזאת להגיב מראה שהרגשתי כאן משהו, כמה שביקרתי עולם
ג' בתמוז תשע"א, 08:23
עולם-(מה פשר הכינוי שלך?:)יהדרולה!!י
מוות היא דבר מזעזע עד אימה, אבל הסיפור שלי הוא סיפוק קצר. קצר. בסיפור קצר, אין יותר מידי תיאור פרטים,על הדמות לומדים מעצם הסיפור. גם אם לא הייתי כותבת את השורות האלה-"אופק...הוא יפה ושחום וגבוה, והוא החלטי וברור ובטוח בעצמו,והיה לו משהו מיוחד בעיניים ,כזה שלא נח לרגע, כל הזמן מחפש במה למלא את הזמן. ואני נמוכה, וממש בהירה ולא יודעת להחליט בכלל, וגם קצת מגמגמת. ההפך המוחלט של אופק."-היית מבין מהי הדמות של אופק. כי יש דברים בסיפור שמראים את זה.ולכן גם במוות- לא כתבתי הרבה מידי אחי שהוא מת. זה חלק מהיופי של סיפור קצר. לתת לקורא להרחיב את העלילה בתוך עצמו... חוץ מזה- אחרי מוות(ל"ע!) לא בדיוק מתחילים לבכות בכי תמרורים בשניות הראשונות. בשורה נוראה כזו- ל"ע, לוקח לפחות שעה לעכל. לכן היא הגיבה הצורה לגיטימית למוות- היר רצה, היא ברחה. זה הפחיד אותה- זה בערך אינסטינקט.
בקשר לשם אופק- כל העליליה התקדמה על פי השם שלו. זאת אומרת- אם לא הייתי מחליטה לקרוא לו אופק- הי סיפור אחר לגמרי. כן, ככה זה אצלי.:) אז אם כבר קראתי לו אופק- אז החלטתי שהוא אוהב ים, ושכשהוא ימות אחותו תגיד "לולם לא אוכל לגעתב באופק, וכו'. כן, הפואנטה של הסיפור היא השם שלו...
רוב ברכות!:) הדר
ג' בתמוז תשע"א, 13:02
ודאי שאת צודקתיolam70י
בקשר לדמות ול"לגיטמיות"; לא על כך דיברתי.
מה שהרגשתי, כפי שציינת כעת במפורש, שהיה לך בראש את המשפט האחרון בראש, שהוא אכן יפהפה, ועליו הלבשת את כל השאר. מה שעושה את כל השאר לפחות מלוטשים. בסיפור קצר, כל מילה חשובה, כל תיאור קשור לעלילה, ולכן בקטע הראשון היית צריכה ליצור יותר את הדמות שלו, את ההבדלים בין השניים, ולא להתחיל ישר מהים ולגמור.
בכל אופן, הדברים הראשונים שאמרתי ושלא הובנו, שאין צורך להרוג את הגבור כדי שהסיפור יהיה מרגש. אני מבין שכאן כל הסיפור נוצר מתוך הפאונטה, וזה יפה במידת מה. כשאני מתמקד בסוף.
(האדם הוא עולם קטן, העולם הוא אדם גדול)
ג' בתמוז תשע"א, 15:42
אני דווקא חושבתיהדרולה!!י
שיש הרבה מאוד דברים שמספרים על הדמות גם בקטע הראשון וגם בשני... לא חייב להרוג את הגיבור כדי שיהיה מרגש, אני בחרתי להרוג אותו. יומטוב!:)
ח' בתמוז תשע"א, 12:44
וואו. עצוב ויפה.ירק שמחהיהודעה אחרונה
לפי מה שהיא חושבת על אופק בהתחלה יודעים שיקרה לו משהו אבל עדיין מקסים.
תגובות
זה לא כתוב כמו רגשות של תאומים, אולי חברים טובים
בתור תאומים זה אמור להיות תהומות של כאב ועצב.
והתהומות האלה קצת חסרים.
וחוצמזה הכל מדהים
בסיפור עצמו אין הרבה אחרי שאופק מת. כלומר- לא מתואר יותר מידי דברים שקרו לאחר המוות , אלא רק את הדקות הראשון. וכאשר מת לך מישו קרוב ל"ע, בדקות הממש ראשונות לא כל כך מעכלים שמת לך ואתה לא כ"כ מספיק להיות עצוב כמו שתהיה אח"כ. לכן אין יותר מידי פירוט של רגשות.
אבל תודה בכלופון!!!
ושוב, כתיבה וסיפור ממש יפים.
שבת שלום!
1. היא לא תוכל לגעת בקו האופק.
2. היא לא תוכללגעת באחשלה...
וכל אחד יכול לפרש את זה איך שבאלו:)
שבת שמחה!!!
הקטע הראשון כולו שמח וילדותי וממש משדר אופטימיות
הקטע השני זה כבר לא אותו ילדה
היא הרבה יותר בוגרת אולי בגלל שהיא לא מתארת תחושות ואז כשמגיעה תחושה זה תחושה של אובדן של רוע..
שתי הפכים שהצלחת ללהדגיש נורא חזק.
ועוד קטע קטן טיפה נפלת לקיטשיות בקוטע הראשון זה לא גרע הרבה אבל בכל זאת יש מה לשפר
חוץ מזה באמת מדהים..
שבת שלום!!:)
למה כיסו אותו בשקית?
חוצמיזה-כבר אמרתי קודם.
את: רצתי למים, סוערת.לא לראות, לא לחשוב, רק לשחות, עד גבול היכולת, עד לאן שרק אפשר. הבטתי לאופק, לשמש שנחצתה לשניים, כמוני. וידעתי, לעולם לא אוכל לגעת באופק. מאוד אהבתי. זה מבטא את היכולת שלך לחוש את הרגע, את הרצון, ואת מה שעוצר. אם כי, די בנאלי גם לקרוא לו אופק, כמעט קיטש'.
החלק הראשון נראה כאילו הכנסת אותו בשביל הפאונטה של החלק השני. תיאור יותר מוצלח של היחס בינהם, לאו דוקא מיד בסיפור המעשה והים היה מכניס אותנו, הקוראים, אל המרקם הזה, והאח המאגניב הזה.
לא הבנתי למה היית צריכה להרוג אותו, מה הרווח כאן, מלבד מה שציינתי למעלה. בעיני, גם אם הייתי מספרת עלילות אופק ושקיעה בצורה של מספיק רגש זה היה מספיק קסום.
וכמובן, עדיף את קורין אלעל בביצוע של השיר.
ועצם זה שהשקעתי בשעה הזאת להגיב מראה שהרגשתי כאן משהו, כמה שביקרתי
עולם
גם אם לא הייתי כותבת את השורות האלה-"אופק...הוא יפה ושחום וגבוה, והוא החלטי וברור ובטוח בעצמו,והיה לו משהו מיוחד בעיניים ,כזה שלא נח לרגע, כל הזמן מחפש במה למלא את הזמן. ואני נמוכה, וממש בהירה ולא יודעת להחליט בכלל, וגם קצת מגמגמת. ההפך המוחלט של אופק."-היית מבין מהי הדמות של אופק.
כי יש דברים בסיפור שמראים את זה.ולכן גם במוות- לא כתבתי הרבה מידי אחי שהוא מת. זה חלק מהיופי של סיפור קצר. לתת לקורא להרחיב את העלילה בתוך עצמו...
חוץ מזה- אחרי מוות(ל"ע!) לא בדיוק מתחילים לבכות בכי תמרורים בשניות הראשונות.
בשורה נוראה כזו- ל"ע, לוקח לפחות שעה לעכל. לכן היא הגיבה הצורה לגיטימית למוות- היר רצה, היא ברחה. זה הפחיד אותה- זה בערך אינסטינקט.
בקשר לשם אופק- כל העליליה התקדמה על פי השם שלו. זאת אומרת- אם לא הייתי מחליטה לקרוא לו אופק- הי סיפור אחר לגמרי. כן, ככה זה אצלי.:) אז אם כבר קראתי לו אופק- אז החלטתי שהוא אוהב ים, ושכשהוא ימות אחותו תגיד "לולם לא אוכל לגעתב באופק, וכו'.
כן, הפואנטה של הסיפור היא השם שלו...
רוב ברכות!:)
הדר
לא על כך דיברתי.
מה שהרגשתי, כפי שציינת כעת במפורש, שהיה לך בראש את המשפט האחרון בראש, שהוא אכן יפהפה, ועליו הלבשת את כל השאר. מה שעושה את כל השאר לפחות מלוטשים. בסיפור קצר, כל מילה חשובה, כל תיאור קשור לעלילה, ולכן בקטע הראשון היית צריכה ליצור יותר את הדמות שלו, את ההבדלים בין השניים, ולא להתחיל ישר מהים ולגמור.
בכל אופן, הדברים הראשונים שאמרתי ושלא הובנו, שאין צורך להרוג את הגבור כדי שהסיפור יהיה מרגש. אני מבין שכאן כל הסיפור נוצר מתוך הפאונטה, וזה יפה במידת מה. כשאני מתמקד בסוף.
(האדם הוא עולם קטן, העולם הוא אדם גדול)
לא חייב להרוג את הגיבור כדי שיהיה מרגש, אני בחרתי להרוג אותו.
יומטוב!:)