בס''ד ד' אייר תשע''א
בכל יום שישי באחת בצהריים
אני שומעת דפיקות, ומזהה
את ידיך המלוות
בפרחים.
ופרחיך כה יפים ועדינים
כמעט כמוך-
מלאים שמחה וחיות.
(א)דומים
לך.
ואיך אוכל עוד להביט בשדות
העומדים, הזקופים
בשורות שורות של
צבעים?
כשפרח הפרחים
שלי,
נבל.
תגובהתגובות