בַּמִּדְבָּר

כִּי אַחֲרֵי שֶׂכָל הַפְּצָעִים מַגְלִידִים,

וְעַל כָּל נְקֻדָּה בַּרֶגֶל כְּבָר הָיְתָה יוֹתֵר מִשַׁלְפּוּחִית אַחַת,

וְאֲלְפֵי זְכוּכִיּוֹת וְקֹצִים כְּבָר אֲבוּדִים עָמֹק בְּתוֹךְ הָעוֹר,

זֶה לֹא כּוֹאֵב.

לָרוּץ, וְכַמָּה שֶׁיוֹתֵר מַהֵר.

כִּי בְּסוֹף הַמִּדְבָּר יֵשׁ עוֹד מִדְבַּר.

אֵין שָׁם יָם, גַּם אֵין מַזְגָן, רַק מִדְבַּר.

תִּבְנֶה בּוֹ כְּאַוַּת נַפְשְׁךָ, אוֹ תַּשְׁאִיר אוֹתוֹ מִדְבַּר.

הוּא שֶׁלְךָ, מְאֹפֶק לְאֹפֶק, בַּמִּדְבָּר.

רַק רַגְלַיִם וּמִּדְבָּר אֶתֵּן,

וְאוּלַי הֵם הַתַּחְתִּית, אֲבָל הֵם לֵךָ הַבָּסִיס.

וְהָאֲבָנִים לֹא יַכְאִיבוּ אִם עָבַרְתָּ כְּבָר הַרְבֵּה.

וְהַשֶּׁמֶשׁ לֹא תִּצְרֹב אִם בֶּעָמָל תִּבְנֶה.

לָרוּץ, וְכַמָּה שֶׁיוֹתֵר מַהֵר...