-----

אהבתי את הסוף במיוחד.

במקום טהרה שם היא הקדושה -

"להשקות אותו בדמעות
לקדש אותו בייסורים".

לחיות.

התחושה היום יומית של החי בקרבת ה' המלווה אותו כלפי הרחוקים מה' וממנו עם ה'. לחיות. לבד.

איך אפשר ליהנות לבד ולתת לכולם לסבול?

"יורק מילים לא ברורות
בתוך הילה של געגוע"

:)

אוף. מהמם.
התחברתי. (אולי יותר מידי?)

"לא להפסיק לחשוב,לפצוע את עצמי,לעצום עיניים
להנות מהכאב
לא לתת אותו לאף אחד
להתמכר לתחושה שמערפלת את החושים.
לרצות. לקטוף את הלב ולשתול מחדש
להשקות אותו בדמעות
לקדש אותו בייסורים.

להיות.לחיות.לבכות."

להנות מהכאב. להשקות את הלב בדמעות. לקדש אותו בייסורים.
הבכי שהוא חלק מלהיות בכלל, מלחיות.



תודה לך.

זה עושה כ"כ טוב כשעוד משהו מתחבר למה שכתבתי.
תודה.

שינתי את זה בשיר,(ל-שותת) משום מה הקונוטציה לא כ"כ נשמעה לי:)