בס''ד
לבקטנה.
(אני ואתה נפגשים, בוחנים
זה את זה במבט קפדני.
ומגלים שבעצם אנחנו אותו הדבר
אני זה אתה ואתה זה אני.)
בספק לא שפוי, בחיוך אחרי מחשבה
אתה מספר לי על רוב רגשות האשם.
ולמרות כל הדרך מלאת התקווה,
נראה שגם הפעם זה אנחנו מול העולם.
אולי עוד היינו יכולים לנסות לאהוב,
עם גורל זועק ועתיד שותק
לחבק את הצער ולהשאיר אות קרוב
והכי טוב, לראות אותך מתרחק.
וכשהמגע ייעלם ונישאר רק שנינו
תוכל להבטיח לי מהות מיותרת
ואם היום יירד מבול עלינו
כנראה שהחלטתי להישאר,
למזכרת.
תגובהתגובות