ומה אם לא אשכח אותך? ודמותך לא תעזוב אותי, וכל לילה במיטה הזכרונות יציפו את ראשי?
מי ידאג אז, ינחם ויעודד?
למי אוכל לשפוך את הלב?
מי ימחה את דמעותיי ויאמר שיבוא יום ויהיה טוב יותר?
על כתף של מי אוכל להשען, מי יבין אותי בכלל, את שעובר עליי?!
אף אחד. זה רק אני והרגשות. אני והכאב. אני והחושך ואתה.
ואולי גם הכוכב שנוצץ בתוך השחור ומעניק לי קצת אור, אולי.
ומי יחייך אליי כשאהיה עצובה?
מי יתמוך בי כשאראה אותך איתה, מרעיף עליה אהבה?
מי ידאג להסיט לי את הראש, להתמקד בדברים אחרים ולשכוח?
מי יעמוד לצידי וינסה לעצור אותי כשארצה לקום ולברוח?
מי?! עדיין אין לי תשובה...
מי ידע ברגישות להבחין שגם אם אני צוחקת ליבי שבור לרסיסים?
שתקוותי אבדה ואני כבר לא מחכה לניסים?
מי יבין את כאבי הלב, את הפחד החזק שלי לשוב ולהתאהב?!
אף אחד. זה רק אני והכאב. לבד.
תגובהתגובות