געוגעים לשמואל - פרק א'

בס"ד

|גוש קטיף, צפון השומרון ועמונה לא נשכח ולא נסלח|יהודי לא מגרש יהודי|ט"ו בשבט תשס"ו(15.5.5766)|13.2.2006|פושעי אוסלו ועמונה לדין|

הקדמה:

את שמואל פגשתי לראשונה לפני 5 שנים, ביום הראשון של הגן, הרגשתי גדול, והוא הילד הראשון

שפיתחתי איתו שיחה, והא סיפר לי שהוא הבכור וההורים שלו מסורתיים, הוא הכי "חזק" ביהדות,

הוא לובש ציצית, משתדל להתפלל כל יום ומברך לפני כל מה שהוא אוכל, והוריו לא אהבו זאת,

הם רצו בהתחלה לשלוח אותו לגן חילוני אבל הוא התעקש, והוריו נכנעו ושלחו אותו לגן דתי,

הייתה לו בבית טמבלויזיה וזה הקשה עליו מאוד, ריחמתי עליו, שהוא לא יעמוד בזה אבל העברתי

את המחשבות האלה מהר מאוד, ושכחתי מזה, שמואל כל יום היה מדבר איתי בהפסקה והיינו

משחקים עם החברים האחרים בגן, הגננת חנה לימדה אותנו לברך את כל הברכות, ואני ושמואל

השתעממנו מאוד כי כבר ידענו את כל זה, וגם אני והוא היינו הכי גדולים בגן, כולם ניסו להתחבר

אלינו וכך הפכנו "המלכים" של הגן(לטוב ולרע), הוא עזב בסוף כיתה ב', הוריו החליטו לשלוח אותו

לביה"ס חילוני ומאז היום האחרון של כיתה ב' לא ראיתי אותו

פרק א':

שיעור נביא, החברים קוראים עם הרב בספר שמואל, אני שוקע במחשבות על שמואל, קשה לו,

דתי במשפחה מסורתית וביה"ס חילוני, אני נזכר ביום האחרון של כיתה ב' כשהוא ניגש אלי ואומר

לי: דביר, הורי החליטו להעביר אותי לביה"ס חילוני, להתראות, כשאני נזכר במילים האלה כמעט

פורצות לי הדמעות, אני משתדל לא לבכות כדי שהחברים לא יצחקו עלי, רוני, שיושב לידי, שואל

אותי: דביר, מה קורה לך, אתה נראה כמו אחד שמת לו מישהו מהמשפחה ח"ו, אני מבין

שרוני מנסה לשאוב ממני דבר שאני לא רוצה לגלות, החלטתי לגלות לו שאני מתגעגע לשמואל,

רוני פלט: שמוליק?,

פלטתי: כן, שמוליק

רוני: אתה עדין מתגעגע אליו?

אמרתי: כן

רוני: אבל יש לך אותי

אמרתי: אבל בכל זאת, אני מרגיש שהוא חסר לי

רוני: כדאי שתדבר על זה עם הרב, בטח יש לו איזה רעיון

אמרתי: רעיון מצוין!, איך לא חשבתי על זה קודם?!

הלכתי לחפש את הרב, מצאתי אותו בסוף בחדר מורים והתחלתי איתו שיחה

הרב: דביר, מה אתה רוצה?

אמרתי: אני מתגעגע לחבר שעזב בכיתה ב' לביה"ס חילוני, הוא היה החבר הכי טוב שלי,

הוא חסר לי, ובמיוחד שהוא בביה"ס חילוני, בן להורים מסורתיים ורק הוא דתי בכל הסביבה שלו

עוד יותר מדאיגה אותי

הרב: לפי דעתי החששות, הדאגות וההתגעגעויות שלך לשמואל מוצדקות מאוד, גם אני הייתי

חושב כמוך, ואני מבין אותך, אתה צריך להבין שכל מה שקורה בעולם צריך לקבל בשלמות, זה

לא בידך וזה גם לא בידי, אין מה לעשות, צריך לחיות עם זה גם עם זה לא מוצא חן בעינך

אני: הרב, אתה צודק, אני צריך להשתדל לקבל את זה, תודה על העזרה

הרב: אין בעד מה חיוך רחב על הפנים)

הצלצול העיר אותי ממחשבותיי על מה שאמר הרב בזמן הליכתי בחצר ביה"ס, הלכתי מיד לכיתה,

שיעור מולדת, השיעור האחרון, בספר לפעמים יש קטעים שמאלניים מהם אני נזהר מאוד,

הזהרתי גם את רוני, שמשפחתו לקחה חלק גדול במאבק על גוש קטיף, כך גם משפחתי, באחד

הקטעים השמאלניים בספר, אני ורוני התחלנו לדבר על השנה מלאת החוויות מהגוש ומצפון

השומרון, דיברנו על זה שאחיו ואחותו של רוני נעצרו ושאחי ושתי אחיותיי נעצרו, שלפנו

חוויות גם מהפגישה המקרית בעצמונה, שבה הורי והוריו דיברו על החברות שלנו לטוב ולרע,

וגילו שזה בעצם טוב למזלנו, וטוב שכך, לפחות הם לא החליטו להפריד ביננו(זה גם הוא אמר).

נכתב ביום ב' י"ט בתשרי תשרי תשס"ו 21.11.05