תראה אותנו.
מחפשים לנו מילים של אחרים
למצוא בהם את עצמנו, לנוח בהם
בימים. ספרים של אנשים המחפשים
לעצמם עוגנים. הנה אני,
כותבת את שמי על הדף החלק, המחוספס,
שמחילת שגיאות הוא אינו יודע.
חייבת להטביע בו חלק ממני,
שישאר. (אולי כדי שיראו,
אולי כדי שיקראו, אולי.)
תראה אותנו.
כותבים בשגיאות כתיב
וחוזרים לתקן. כמעט
כמו לנסות להשיג את הירח
בלי ידיים להושיט אליו.
בלי רגליים לנוח בהם מחוסר
כוח הכבידה.
ובסופו של דבר- צעד קטן
לאדם, צעד גדול לאנושות.
גם נסיגה וגם התחלה, מתחילים
מפחדים קטנים.
תגובות
אולי הייתי יכולה לכתוב, כש(אולי) היה לי מקום.)
(ואולי זו רק אני, מפרידה ביני לביני.
כי מה זה עוד יכול להיות?)