דבקות במטרה.. (או איך שתרצו לקרוא לזה..)

בס"ד

ראיתי אותו שם, בין כל שאר האפרוחים.

הוא לא היה חזק, או עם כרבולת או גדול, דווקא

להפך- הוא היה קטן, מסכן ומרוט.

הוא ניסה לקפוץ אל תוך הלול ולאכול, כמו כולם,

אבל הוא היה חלוש וקטן מדי

ובכל פעם שניסה לעלות אל תוך הלול

הוא נפל ונחבל.

התמלאתי רחמים ורצתי להביא לו

דבר מה, שיוכל לטפס עליו.

כשחזרתי, ובידי חתיכת קרש, הוא כבר עמד בפינה,

עם עיניים עצומות ומצומרר.

כבר כמעט התחלתי לבכות, כבר הוא מתייאש?

אבל אז בא חברו וניקר אותו קלות.

האפרוחון פתח לרגע את עיניו, נעץ בחברו מבט כועס

ועצם אותן שנית.

אך החבר לא וויתר- הוא המשיך לנקר את חברו עד שהלה פקח את עיניו והתחיל להסתובב.

הוא התקרב והבחין במה שהנחתי לו, הוא ניסה

לנתר אבל נתקע בפינה החדה,

ראיתי אותו כבר נשכב על הארץ ומתכווץ אך פתאום הוא קם,

קפץ והצליח לעלות.

כמעט מחאתי לו כפיים אבל אז חשבתי שמרוב פחד הוא ייפול..

למחשבה..