ואתה
אתה הרי יודע הכל, כמעט.
נזכר אולי בכל מה שלחשתי,
כל מה שרצית לתת ולקחתי.
ואתה,
אז מה אם אתה כואב לאט?
חושב על כל הדברים הקשים שזרקתי,
את כל המילים היפות- לפני שהלכתי.
ואתה
אתה אומר שלי תמיד ויתרת,
דואג מה עוד יהיה בין שנינו
ואולי הדברים הרעים ישתנו לטובתינו.
ואני
אני בסה"כ כאן לידך, ליד מיטתך, נבלעת
בטוחה שהטירוף והשתיקות עם הזמן יעברו.
ועל שאר ההיסטוריה הנכדים יספרו.
תגובהתגובות