אנו מצויים במהלך קריאת הפטרה מתוך שבע נבואות נחמה של הנביא ישיעהו
שמשמעותיהן אקטואליות מתמיד
השבת ההפטרה של פרשת ראה 'עניה סערה לא נחמה'
נראת כלקוחה מתוך טקסטים של הפגנות המחאה החברתית:
היצירה על גבי נייר כותנה כיאה לסביבה של דלות החומר ועוני אך השולים המוזהבים
מרמזים שאם ינקו את הזוהמה במעשים שבין אדם לחברו יתנו צדקה ויעשו תשובה
יתגלו היהלומים ואבני הספירים יקרי הערך שמכוסים בפוך ובוץ מטאפוריים ומעשים.
עניה סוערה:
הפטרת פרשת ראה פותחת בפסוק: "עניה סערה לא נחמה הנה אנכי
מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים" (ישעיה, נ"ד, י"א),
הנביא ממשיל את ירושלים לאשה עניה ורועדת כברוח סערה
אשר אין לה מי שינחמה.
ה' מבטיח להעשירה עד שאף את רצפתה הוא ירצץ באבני נופך.
ישראל בגלותם נמשלים ליהלומים המצויים בתוך הבוץ
וכל שנותר הוא להוציאם מן הבוץ ולנקותם שיחזרו וינצצו.
הנביא מבטיח לישראל נחמה, ישועה ותשועה גדולה בזכות מצות הצדקה,
שנאמר: "בצדקה תכונני רחקי מעשק כי לא תיראי וממחתה כי לא תקרב אליך....
כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי",
וכן נאמר בגמ': "תניא ר"י אומר: גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה,
שנאמר: 'כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא" (ב"ב, י.).
לפיכך נקראת הפטרה לפני אלול להכין את ישראל לבקש רחמים וגאולה במהרה.
אם ישראל אכן יעשו תשובה בחודש הצדקה והסליחות עתיד ה' לגאול את ישראל,
כנרמז בגמרא: "זכו - עם ענני שמיא, לא זכו - עני ורוכב על חמור" (סנהדרין, צח.).
כלומר, אם כלל ישראל יהיו זכאים הקב"ה יגאלם בדרך נסית
כמאמר רש"י: "מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל יגלה ויבוא משמים" (סוכה, מא.).
אך אם כלל ישראל לא יהיו זכאים הקב"ה - יגאלם ה' בדרך טבעית,
וזאת בזכות התשובה והצדקה לעניים הנעשים במרוכז בחודש אלול,
לכן בזכות הצדקה והתשובה עתידין ישראל להגאל במהרה ע"י
"המלך המשיח" (הרמב"ם, מלכים, פי"א, א) בונה המקדש.
פירוט החטאים הקודמים כחלק מראית תוצאות המעשים בעבר מהוה כתמרור אזהרה לישראל,
נסיון העבר של ישראל מהוה את התשתית להבטחת בחירת הטוב והברכה שבקיום המצוות.
עיקר תכליתן של מצוות הצדקה והמעשרות נועדו למחשת אמונתו של האדם בבורא עולם
היוצר והנותן לכל מטובו בחסד. קיום מצוות חברתיות - מצוות מתן הצדקה והמעשרות
מתוך האמונה שהכל שייך לקב"ה גורמת לליכוד ולחיבור בין ישראל עם תורת ישראל והקב"ה,
כי האמונה בה' שישלים את החסר שניתן כצדקה - היא יסוד כל המצוות כמובא בגמ':
"בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר (חבקוק, ב', ד'): 'וצדיק באמונתו יחיה" (מכות, כד.).
שכרם של מצוות מתן המעשרות והצדקה הוא גם בעולם הזה,
כאמור בגמ': "עשר בשביל שתתעשר" (שבת, קי"ט.), "וצדקה תציל ממות" (שבת, קנ"ו:),
"כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות
והמפייסו בדברים מתברך בי"א ברכות"
גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה,
שנאמר: 'כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא" (ב"ב, י.).
לעומת זאת "כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודת כוכבים (דברים, ט"ו, ט')
תגובהתגובות