רציתי כ''כ לנשום אותך , להרגיש את כאב הלב כשזה קורה.
ועוד רציתי, לשאוף ולנשוף עד שתגיד שזה מספיק.
בין הנשימות מצאתי קצוות הדסים
שריחם ישכר עד סוף החושים.
ואאבד תחושה במעלה אצבעותיי, ואלחש
שאיתך אשאר עד המוות. כמו פעם
כשטיילנו בשדות דם המכבים, ואצרח עד
אשר ליבי יצא מקירבי
ותעלה נשמתי (במקצת) בכל פעימה.
אך בחרת לשחק ביכולת להקשיב, ולבלוע
אליך את כל גניחותיי.
לנסות גבורתי בין כל זעקות הפרחים
המשוועים לחיבוק.
וטבעתי בים הכתמים , אך מי יהיה לי
למושיע? הרי עוד יבואו ימים בלחימה
ובחסד.
ואולי הטעות בידי, שלא עצרתי
את המטוס בזמן
ונתתי לך להתנפל ולזרוק.
תגובהתגובות