אתמול ישבתי ליד האח החם, התחממתי והתחממתי עד שכמעט יצא עשן. החזקתי בידי כוס תה שהיה כבר קר וחשבתי עלייך, על איך הכל ניגמר...ליד האח עמד הפסנתר ולידו הכיסא שחיכה לך! ציפיתי שאולי תהיה פה , פעם אחרונה שתנגן ותשיר כמו פעם , אבל לא באת היית חסר. אני זוכרת בילדות שלי ושלך איך היית קורא לכולנו , למשפחתך שנבוא לסלון ונישמע את השיר או היצירה החדשה שלך.. איך ניגנת בפסנתר והיינו משבחים אותך כל פעם מחדש על כישרונך. אני האחות הקטנה ממך זוכרת איך תמיד אהבתי אותך ואיך אהבתי לחכות אותך, עד כמה הערצתי אותך... איך היית הולך ברחוב מלא בכבוד, הייתי חכם מצחיק ומלא בחברים, היית מושלם אח מושלם התגאתי בך מאוד מאוד.רציתי להיות כמוך ולא מקינאה אלא הרבה אהבה! אני זוכרת איך היית לוקח סיכונים , איך אהבת אתגרים, איך עשית שטויות והרבה טעויות עד שלא נותרו לנו המילים.. יום אחד חזרת הבייתה וסיפרת בצחוק ממזרי שאתה וכמה חברים שמתם עגלת תינוק בפסיי הרכבת , אני צחקתי למרות שאמא כעסה .מאז הערצתי אותך יותר, רציתי להיות כמוך לעשות דברים " מגניבים " כמוך. אבל לצערי הרב עם הזמן הפכת את כל הצחוק לסיוט , פנית לדרכים אסורות והעזת לגעת בדברים אסורים ואני לא הבנתי מה אתה עושה, אולי זה עוד אחד מהאתגרים? אך טעיתי זה כבר לא היה אתגר נפלת עמוק לסמים .אכזבת אותי הפכת לאדם אחר , כבר לא היית האח שהיה עבורי וכל ההערצה שלי אלייך ניגמרה! הרסת את חייך ואיתך הרסת משפחה שלמה.. איך לא ריחמת עליינו ועל עצמך ? איך לקחת את החירות שלך? אני יושבת ליד הפסנתר ועולים הזיכרונות , כאב גדול את הלב שובר כשמביטה בתמונות .. היה לי הכל, צלילים מנגינות , אח מגניב והרבה הערצה וזה ניגמר!!! לקוראים היקרים מקווה אני שתפנימו מה עושים הסמים...
תגובהתגובות