(אני יודעת שאת יודעת, אבל לפעמים שווה להיזכר שגם אם פספסנו דברים- אז הי, לפחות זה אומר שהיה מה להפסיד.)
שלוליות
אתה שומע את הצליל הזה?
אני כמעט ולא מרגישה
איך אנחנו נפערים חללים.
אם תרכון תראה את כל ההתפרצויות והמילים
והפיג´מות הלא מכובסות דחוסות שם ואיך
הן מושכות הכול כלפי מטה מטה מטה
ומרעידות את המיתרים
אני מפזרת ציפורניים לארבע רוחות תבל,
מטביעה את הידים על הקירות הנקיים,
על המעקה, על ידיות דלתות החדרים.
לאט לאט הגוף כבר לא נשאר ביחד,
וכל יום קצת פחות.
תראה איך הנפש שכחה להגות מילים והיד לכתוב.
כמה לבן הלבן היום והעיניים מסרבות להפתח.
תגובהתגובות