תמיד קינאתי בשמחה הפשוטה והתמימה שלך. כן, ב"ה אני ילדה שמחה (כך אומרים) אך מעולם לא הצלחתי להגיע ולהבין את השמחה האמיתית הזאת, שבוקעת מתוך הנשמה ופתאום אתה כל-כולך באורות.
הבנתי רק אתמול. במסיבת פורים באולפנה. שירי פורים מקפיצים, כולן רוקדות ולאף אחת כבר לא אכפת איך היא נראית - קלטתי מהיכן פורצת השמחה שלך. וכשכולנו הסתדרנו במעגל אחד גדול ושרנו "וזכני" ועוד כמה שירים חסידיים בסגנון שוואקי במצבו הרגוע - הרגשתי כזאת אהבה לכולן ובכללי לכל עם ישראל, ושמחתי כל-כך, ושרתי בכל הכוח, חלקנו התחבקנו ובכינו - רק אז הבנתי למה את מתכוונת. הבנתי סוף-סוף מהי השמחה הפנימית והעמוקה שפורצת כך, באחדות, הבנתי לאילו אורות את מתכוונת.
ובפעם הבאה שתגידי לי להיות בשמחה, אני אחייך חיוך גדול ואמיתי.
תגובהתגובות