אנא אל תחרישי

מזכיר לי את השירה של הראשונים קצת. כנראה בגלל הבתים המסודרים, החרוזים, והמסרים היהודיים..

ישר כח, עלי והצליחי!

ובעיקר נובעת מההבנה הסובייקטיבית שלי את השיר.
את/ה מוזמנ/ת לתקן אותי

ציון בגלות ועירי במשבר
--> ציון בגלות, זו פנייה על כלל.
עירי במשבר, זו פנייה אישית שמכוונת ככאב יותר אישי.
לענ"ד זו שורה עמוסה מידי גם םא לא במילים.

לחטאת עמי אין עובר
---> אין עובר ומה?, בדר"כ בשפה
שממנה את יוצאת עובר הוא עובר אורח.

זדים הליצוני, חשבוני רעות
--> כגון הלצה או שריקה לבוז ואולי הבעת פליאה.
ואיך החרש תחרישי לעת הזאת?
--> מי מחרישה?, השכינה?
"אסתר"

בחרב אטום לאבד עם שלם
--> חרב לענ"ד היא אטומה אלא אם כן חסר כן האדם האטום.
אנשים, נשים וטף ואין מרחם
מבולבלים ונפחדים ניצבים לפני בורא עולמות
--> לענ"ד איני רואה סיבה לשבור את החריזה שיכולה להיווצר
ולכתוב עולם במקום עולמות.
ואולי גם להוסיף במקומות מסוימים פיסוק מינימלי שיקל על הקריאה.

אנא אל תחריש לעת הזאת
-->מי עתה מחריש כביכול?

על ישובי עלו עלי
---> אם תשאירי ישובי הפכת את השיר לאישי מעט יותר מלאומי.

להכרית כל עץ, להחריב מאחזי
---> וכאן אולי באמת פתרת את הדילמה שלי בשימוש מאחז.
אולי כדאי שזה יהיה עקבי מתחילת השיר.

ומה אגיד לאימי המחכה לבשורות
אם אחריש לעת הזאת?
--> תחרישי בעשייה או בבשורה? או בעצם אי הדיווח?

ומתוכי כמו מחריבי
כי עת מלחמה, ונוספו על שונאי
אחים שוב יפלו במיטות משונות
אם החרש נחריש לעת הזאת
--->
* לכאורה לאורך כל הבית לא ציינת אם יש הפרדה בינך לבין היישוב או הארץ או חבל הארץ. וכאן זה ממש בולט.
בתוכך מה קרה שאת מדמה למצב של גיס חמישי?

ארץ ושמים זועקים
האיך ימחה זרע קדושים
---> נדמה לי שעד עתה את מדברת על קריעת חבל ארץ
וכאן את כבר מדברת על משהו שנשמע כמלחמה חיצונית.

אם יש ביד איש לשנות האות
חלילה אם יחריש לעת כזאת

מלכה מושפלת עד עפר
מבקשת על זכויות עם נבחר
--> האם כאן את מנסה לערבב בין
משל לנמשל ובין השכינה לאסתר המלכה?
[המקום שבו אסתר קרויה מלכה באמת
שלבשה רוח הקודש?]

מתחננת, מזכירה לפני אבות
איך תחרישו לעת הזאת?
--> ושוב זו פנייה יותר כלפי מושג הקודש
שכינה וכנסת ישראל

כדאי אולי מעט להדק את השיר,
אבל יש בו הרבה טוב.

נראה שהקינה/זעקה [?] כאן מערבבת לעיתים רק ברמז
יותר מידי כיוונים שלא בהכרח מצליחים לשבת אחד
ליד השני כמבנה אחיד.