שניים שלושה

התחברתי לתוכן, וגם הקריאה קולחת ונעימה..

אני הייתי קורא לזה אוטובוס, אם הבנתי נכון, למרות שזה לא מסתדר לי עם השורות האחרונות
למרותש לאחרונה קצת מעצבן אותי הדחף הזה להתערב בכל יצירה.
היצירה שלך עשתה משהו שאני ניסתי לעשות הרבה זמן, מבחינתי זה כאילו מין נסיעה, או החיים.

אבל אני ממש לא הולכת לפרט. :)

הכי טוב ככה, שאפשר לפרש את זה בהרבה מובנים..

אבל רק אם נורא:P

ואני לא חושב שאני רוצה להבין
זה טוב לי ככה, אפילו מאוד, ואני אוהב את זה.
אז תודה.

כלומר מה שאני הולך לכתוב זו תגובה אישית
שלי כשאני ניגש לשיר שלך.

פנים רודפים פנים. --->
נדמה לי שרושמים רודפות.
עיניים ועיניים.--->
ששיכות לפנים או אולי זה עוד "ממשות" "שנייה,?
רגשות שוצפים -->
של הפנים העיניים או שלך?
כתוצאה מתגובה שלך אליהם, אולי אפילו הדדית
או אולי לא קשורה כלל?
מתחלפים.
בין אחד למשנהו,--->
קצת קשה לעקוב אחר רגשות שרק כתוב על עצם קיומם
ופתום גם הם מתחפים לא ידוע ללא ידוע.
בין חדות לקהות.
ולואי היה לי עוגן
לתלות
---> את הרגשות?, את תוצאות הלוואי?
ולהתלות.
--> במה? במי?

לכל השאלות אין צורך להחשף בשיר ועדיין אפשר
לקרב קורא חיצוני יותר אל הטקסט.
אני מרגיש שיותר זרקת הקשרים למה שיכלת לכתוב
ולא כתבת אותו עד הסוף.
לא ברמה שאדם שלא מכיר את העולם הפנימי שלך
יוכל לקרוא תמונה שלימה.

האם שניים שלושה רומז להפרדה בין "דמויות השיר"?

העיניים שייכות לפנים שראיתי.
הפנים הם של כמה אנשים.
הרגשות שלי שוצפים
ומתחלפים
כתגובה לכל איש שראיתי
לתלות-אנשים מסוימים (כעסתי מאד ביום הזה)
להתלות-לא יודעת במה..
הלוואי הייתי יודעת.

ולשואה-אין קשר בכלל.

אני תוהה אם ענית על כל ההארות שרשמתי,
[זה לא חיוב לענות, רק תהייה עצמית]
ויותר מזה אם השיר כבר עומד בפני עצמו
אחרי שנצרך להסברים שאחרי.

אני כותבת ברמזים.
גם

אז רציתי לומר,
שהכל רמזים
כי אני לא יכולה לחשוף את עצמי.
ולהסביר על מה השיר ספציפית
זה סיפור ארוך כמו הגלות.

והוא עומד. כי אנשים אחרים לקחו אותו למקום שלהם.
אז כנראה שיש לו איזשהו גב:)

[נראה אם טעיתי שוב בין זכר לנקבה ומי ישפד את הטעות הפעם]

אפשרות אחת היא לגלות את כל השיר,
אבל בשביל זה כבר אין צורך בשיר

האפשרות השנייה היא להעמיד,
משל אמין מלא ועקבי כדי שהתמונה
תהיה נגישה לכולם.

ברגע שנשאלת שאלות על המשל
ולא על הנמשל,
כבר לא בטוח שהשיר יוכל לעמוד בפני עצמו.

לא היה לי קשה לפענח תמונה,
שלא ניסיתי לפענח.
היה לי קשה ליצור תמונה.

וזו כבר שאלה אחרת לחלוטין.
מחכה לתגובתך כאן.
נארסיל

לא כל כך הבנתי מה אמרת,
אז לפי הבנתי המוגבלת..

נכון שלא יצרתי תמונה.
גם לא ניסיתי.
אולי להבא אני אנסה.
אבל בד"כ כשמשתמשים במשל לגבי הלב,
אין שום דבר ברור שיכול לצאת מזה.
זה מורכב מדי.

ביחס לאותו אדם שכתב אותו, כלומר אני אף פעם לא אוכל לקרוא את הלב שלך מתוך המילים שלך, ואת לא את שלי.
אבל במאמץ והכרת שפה ברמות שלא מצויות בלימוד הרגיל של בית ספר, [כי מי טורח בארבעים שנה ללמד אותנו עברית עשירה באמת].

היכולת לבטא עולם חיצוני ופנימי בצורה יותר עשירה באה ניסיון הכתיבה מבלי שנמצא את עצמינו חשופים במילים בהירות מידי.

לעת אביב נולדתי.
[סתם שורה יפה מתוך המצג שלי]

מסכימה?
יופי :-)
לא מסכימה?
תזרקי על המסרישי שלי
עגבניות לא רקובות בבקשה,
קשה לנקות את זה. :)

נארסיל

המשל מרגיש לי כללי מידי וקשה להאחז בו.
ניכר שנעשתה כאן עבודה.
זה בוודאות

ערב נפלא!