אסיף

השורה האחרונה מוסיפה המון.
טיפ טיפה הפריע לי : "המחשבות שלא הצלחתי להדוף"
את רוצה להדוף או לאסוף אותם?
חוץ מזה, שיר מצוין וכיפי.

ממש ממש אהבתי. גם את המבנה, וגם את המסר.
מצד אחד המעבר מהחריזה אל "וללכת" עושה טוב, אבל מצד שני הוא מרגיש לי קצת חד מדי, לא יודע.

אני רוצה עוד כאלה.

לאסוף
את מה שלא הספקתי לחשוף,
---> למה צריך לאסוף מה שלא נחשף?

את המילים שלא העזתי לעטוף,
--> והן כן יצאו החוצה?
השאיפות שהתקרבתי קצת לשאוף,
מהיכן, אילו?
הפירות שלא ניתן אותם לקטוף,
--> זו נראית ההשאלה היחידה שלא קשורה
לעולם הדימויים של השיר.
המחשבות שלא הצלחתי להדוף,
--> יש בשיר הזה יותר מידי אותיות שימוש
שגורמות לו להיקרא כרשימה במקום כשיר,
חבל.


אעצור כאן לבנתיים
נארסיל

זה בדיוק הקטע.
לאסוף את כל הרשימה הנ"ל
וללכת..

עדיין יהיה אפשר לוותר על אותיות השימוש,
לעניות דעתי בכל אופן
ועל השאר לא קיבלתי מענה ואשמח

כל הדברים הללו, הם חלק ממני.
אני רוצה לאסוף את כולם.

השורה הראשונה מתמצתת את הכל.
המילים יצאו, ולא דווקא בצורה טובה.
שאיפות-חסוי.
פירות- העתיד הלא ברור שלי.

כלומר הקורא החיצוני לא מצפה,
שתכתוב את כל מה שצפון בנפש שלך שחור על גבי לבן.
אבל אם תצליח ל"צייר" תמונה הרבהי ותר רחבה שתדמה
את מה שאתה מרגיש, יהיה הרבה יותר לתפוס את "המשל". וכמה שיותר תחסוך במילים ובתיאורים,
ותסתמך על כמה שקורא חיצוני יבין לבד את כל מה שיכלת להטמין שם. יישאר הפער וככל שיגדל, תישאר השאלה מה הרווחת בלשתף אותנו דבר שאין לנו אליו נגישות אובייקטיבית אפילו, כלומר שגם לנו תהיה אחיזה משלנו - שלימה. ואני לעניות דעתי מהמעט שקראתי מהיצירות שלך, יש לך חומרים טובים לחלוק איתנו,
בכל הכנות הראויה ולמרות ודווקא בגלל מה שנראה רק
כביקורת.

נארסיל.