אִי אֶפְשָׁר לְהִתְגַּעְגֵּעַ. יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר,
כְּמוֹ לָרוּץ עַד הַיָּרֵחַ
כְּמוֹ אֲנַחְנוּ
וּכְמוֹ לְהִתְגַּעְגֵּעַ.
("יש דברים שאי אפשר", אחינעם קנר)
1.
אֶת הַחִיוּך הַגָּדוֹל וְזֶרַע הַמַנְגוֹ שֵׁשַׁתַלְנוּ אֶתְמוֹל בָּגִינַה
עֲקָרָה לָהּ הָרוּחַ. כְּמוֹ בְּדִיחָה יְשָׁנָה שֵׁכּוּלַם מַכִּירִים,
אֲפִילוּ אַתָּה, נִזְכָּרִים וּמַצְלִיחִים לְגַחֵך
כְּדֵי לוֹמַר שְׁנִשְאַר בָּנוּ רֶגֶשׁ אַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה הַזֹּאת.
כִּי כַּמָּה כְּבָר בְּעֶצֶם שׂוֹרֵף לְהַרְגִּישׁ, אוֹ כַּמָּה שׂוֹ
רֵף לִנְשׂוֹם. לְהַבִּיט בְּעֵינֵי הַטֵמְבֵּל וּלְהִיזַכֵר
בְּיָמִים טוֹבִים שֶׁעוֹד נָכוֹנוּ לוֹ.
וְבּוֹעַטִים בְּחַבְלֵי לֵידַת מָשִׁיחַ, בֶּן יוֹסֵף, בֶּן דָּוִד, בֶּן
חֲמוֹר.
(וְהָעִיר הַזּוּ שׁוֹתֶקֶת. כְּמוֹ לֹא יָדְעָה מֵעוֹלָם רוֹעַ מַהוּ, כְּמוֹ
לֹא הָיְיתָה בָּהּ עֶרְגַה.)
2.
וּבִכְלַל,
הַשֶּׁקֶט הַזֶּה לֹא נַעֲשָׂה בְּאֶצְבַּע, גַּם לֹא בְּעֶשֶׂר
וְלוּ יָכוֹלתַּ לְהַקְשִׁיב, וַודָּאְי הָיִינוּ מְשַׂחֲקִים;
סַבְתָּא בִּישְׁלָה דָיְיסַה,
אוֹ סַבָּא בִּישֵל צָרוֹת.
כִּי אַחֲרֵי הַכֹּל, מַה שְׁחַשוּב בֶּאֱמֶת זֶה שְׁעַדַיִין
יֵשׁ לְךָ אֶת הַבָּרָק הַנּוֹרָא הַזֶּה בַּשְׂפַתָיִים, וְהָסְדַקִים הָרְפוּיִים בָּעֵינָיִים
גַּם כְּשֶׁכְּבַר אֵין לְךָ 40 מַעֲלוֹת, גַּם כְּשֶׁכְּבַר אֵין לְךָ בִּכְלָל הֲזָיוֹת
וְגַם כְּשֶׁכְּבַר אֵין לְךָ שֵיעָרוֹת.
וְגַם כְּשֶׁכְּבַר אֵין לִ י
אוֹתְךָ.
(בַּחוּץ חֹם, וְהָשַׁדְרַן הוֹדִיעַ עַל שְׂרֵיפָה, אָז לָמָּה בִּכְלָל אֲנִי כּוֹתֵבֵת עַלֵיךָ?)
תגובהתגובות