בס"ד
מהפרק הקודם:
רוני ואני הולכים הביתה מביה"ס
פרק ג':
אחרי שנפתחה הדלת, התחילו לשיר לי היום יומולדת, לא זכרתי שיש לי היום יומולדת!,
התעלמתי והלכתי למטבח לאכול את ארוחת הצהריים שחיכתה במטבח, ראיתי עוגות,
ממתקים, מלוחים וכל דבר שתרצו או שלא תרצו, בעודי מתפלא מהמתנות שהכינו לי,
רוני נכנס לביתי עם ה – מ – ו – ן, פשוט המון מתנות,לא האמנתי למראה עיניי, הר
מתנות ניצב לפני, להאמין ברור שאי אפשר אמרתי לעצמי,
שאלתי בגמגום: ז ה ב ש ב י ל י?, אמרו לי שכן, עכשיו עוד יותר אי אפשר להאמין,
רוני: מי אמר יומולדת ולא קיבל?
אני: נראה לי שאף אחד
רוני: דווקא נראה לי שכן
אני: שנה שעברה לא עשו לי יומולדת
רוני: השנה למישהו לא עשו
דור(אח שלי): אני!
רוני: נכון!
דור: איך ידעת?!
רוני: זה תשאל את עצמך(*רומז*)
דור: לא בדיוק שאלתי...
רוני: טוב (בין הבנתי לנעלב/מאוכזב)
דור: שמח שהבנת (חיוך רחב על הפנים)
רוני: (שמח)
אני: לא מתייחסים אלי (נעלב)
רוני: טוב, עכשיו תפתח את המתנות(ספק בקשה, ספק פקודה וספק שאלה)
דור: רוני צודק, צריך לפתוח את המתנות
*אני פותח את המתנות*
אני: רוני, תודה רבה על המתנות היפות והמושקעות!
רוני: ידעתי שתאהב(שמח)
אני: (שמח)
רוני: כבר מאוחר, אני צריך ללכת הביתה
אני: אוף (מאוכזב), רציתי שנמשיך לדבר
רוני: בשביל זה יש מחשב (קורץ וצוחק)
אני: חחח (קורץ בחזרה)
רוני: ביי ביי
אני: להתראות!
*רוני הולך*
דור: דביר, איך הייתה היומולדת?
אני: היה מאוד כיף
דור: אני שמח בשבילך
אני:(שמח)
אמא(שלי): דביר, מאוחר, כדאי שתלך להתרחץ
דביר נכנס לאמבטיה ומה הוא רואה....
המשך בפעם הבאה בעז"ה
נכתב ביום ד' כ"א בחשוון תשס"ו
תגובות
זה לטקסט להצגה, זה סיפור (לדוג : במקום דור: דביר, איך הייתה היומולדת?
אני: היה מאוד כיף
דור: אני שמח בשבילך
אני:(שמח)
אמא(שלי): דביר, מאוחר, כדאי שתלך להתרחץ.
כדאי לאחר היומולדת דור נגש אלי, "איך היה שאל" ואילו אני הגבתי בחיוך גדול ומאושר "היה מאוד כיף!" דור הנהן "אני שמח בבילך" לא אמרתי מילה רק חייכתי. באותו רגע אמא נכנסה וכשראתה את בנה הקטן חייכה ובקשה שארוץ להתרחץ) הרבה יותר סיפורי........