את המחשבות שמכות, צולפות
רוצה לצרוח ושותקת
תאווה לשיכרון העמוק הזה אך בוחלת בו
מרגישה אך יודעת
מבינה ולא רוצה להחכים
מתגעגעת לרגע השכחה
אך מביטה קדימה
מנסה לטפס אך גולשת אט אט
אוחזת חזק, אצבעותיי לופתות וממשיכה. לטפס.
יודעת שבסוף אגיע אראה את קרני האור מחייכות אליי
ואני – אחייך בחזרה, אנעץ דגל בראש הפסגה ואשאג – ניצחתי.
תגובהתגובות