מרגישה שדמותך מתרחקת אט אט.
צועקת לך ואת שותקת.
רק מחייכת חיוכך האוהב, השמח, החי. וממשיכה ללכת.
ובאותו רגע חודרת בי התודעה
שאת אי שם שוקעת במעמקי תהום הנשיה.
ושוב, פעם הבאה שאזכר בך,
דמותך תהיה מטושטשת עוד.
ואני - כמהה למילה אחת,
ליד מלטפת,
לנשיקה אוהבת.
אבל את ממשיכה להתרחק
ולי נותר רק להוריד אט אט את היד
שניסתה לתפוס בך כשנעלמת.
תודה שמידי פעם את מסתובבת,
מביטה עמוק בעיניי,
מחייכת ברכות או לחילופין צוחקת צחוק מתגלגל
ו... ממשיכה ללכת.
תגובהתגובות